חידושי הרי"מ על גיטין לה.

גמ' אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד. והקשו המפרשים למה תני אדרה בב"ד הלא על זה אין מחלוקת כלל רק הול"ל אשבעה חוץ לב"ד לאפוקי מדרב. ונראה לישב דהנה הרמב"ן בחידושיו כאן והמהרש"ל ביש"ש הקשו איך משביעין אותה חוץ לב"ד בשבועה קלה ומנ"ל הא ותירצו דשתי תקנות הי' התקנה הראשונה הי' לטובת האשה שתהא נודרת שמקודם לא היתה גובה כלל והתקינו לטובתה שתהא נודרת וגובה ואח"כ התקינו תקנה לטובת היתומים שאם ירצו יהיו יכולין להשביע אותה חוץ לב"ד דהוא חמור מנדר ע"ש. והנה קי"ל דאשה יכולה לומר לבעלה איני נזונית ואיני עושה משום דהתקנה נתקן לטובתה ופעמים שמגיע לה רעה ע"י התקנה יכולין לומר אי אפשי בתקנת חכמים. וא"כ בשני דרב דקילי נדרי ואם לא הי' נשבעין חוץ לב"ד לא היתה גובה כלל רק מחמת דנשבעין חוץ לב"ד היא גובה. א"כ יכולין היתומים לומר אי אפשי בתקנת חכמים שהתקנה שתיקנו להשביע חוץ לב"ד היא לטובתם ועכשיו שמגיע להם רעה ע"י יכולין לומר אי אפשי כו' ואינם צריכין להשביע ואינה גובה כלל ולכך אמר אדרה בב"ד וכיון שיכולין להדיר אותה בב"ד ממילא אשבעה חוץ לב"ד וא"ש:

תוס' ד"ה ואסרה כל פירות כו'. והקשו אמאי אמר סוף נדרים בההוא דאסר עלי' כל פירות שבעולם אי נסיב אתתא עד דלא תני הלכתא ואנסבי' איתתא כדי שיחול הנדר ואח"כ התירו דאין מתירין הנדר עד שיחול והקשו הא מיד דאנסבי' עבר בבל יחל כיון שהוא דבר שאי אפשר לקיימו ואח"כ מותר ממילא בלא התרה ע"ש:

ונראה לישב דהנה יש להקשות איך התם אנסבי' איתתא למאי דסבר רבא דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין. וכתבו תוס' דכל מקום היכא דאיסור הביאה בא ע"י הקדושין הוי קשאמ"ל והרשב"א ז"ל שם כתב דאביי לא פליג רק היכא דלא נאסר רק מספק אבל היכא דאסור לבעול בודאי גם אביי מודה דלא הוי קדושין ע"ש. וא"כ איך אנסבי' איתתא הא ע"י הקדושין נאסר בכל הנאות וגם הנאת תשמיש בכלל וא"כ הוי קדושין שאינן מסורין לביאה בודאי ע"י הקדושין ולא הוי קדושין ואין הנדר חל עדיין. אך י"ל כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו. וא"כ כיון שמתיר לו אח"כ ממילא הי' מסורין לביאה בשעת הקדושין והוי כספק דקי"ל כאביי:

ולפ"ז מיושב קושית תוס' דלמה ההתרה הא עבר בבל יחל בשעת קדושין. ולמ"ש א"ש דקודם ההתר אינו עובר כלל בבל יחל דלא הוי קדושין כלל רק מחמת ההתרה ומהני שפיר ההתרה וצריכה וא"ש: