חידושי הרי"מ על גיטין לד:

תוס' ד"ה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה כו'. וא"ת מאי פריך הש"ס מאי איריא אלמנה דלמא קמ"ל באלמנה אף שהוא תוך זמנה צריכה לישבע שהוא תנאי ב"ד משא"כ בשאר שטרות שאינו צריך לישבע בתוך זמנו כו' ע"ש. והקשו המפ' מאי מקשו תוס' דלמא באמת קושית [הש"ס] הוא אאביי ורבא דסברי אדם פורע תוך זמנו ופריך שפיר ליתני בשאר שטרות תוך זמנו דג"כ צריך לישבע:

ונראה לישב דהנה בס' פ"י הקשה אהא דפריך הש"ס מאי איריא אלמנה כו'. והקשה הלא גם אלמנה תנינא במתניתין דמי שמת והניח מלוה ופקדון ביד אחרים דאמר ר"ע ינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה כו' ותני בהדיא דצריכה לישבע לגבות מיורשים ותירץ, די"ל דאיכא לאוקמי כר' טרפון דסבר התם ינתנו לכושל ואיכא למימר דסבר דאין צריכין לישבע כלל מיורשים ולכך לא סבר כר"ע ולכך קמ"ל מתניתין דהכא אף אליבא דר"ט דצריך לישבע ע"ש:

והנה עוד הקשה הפ"י במתניתין למה לי דתני במתני' התקין ר"ג שתהא נודרת וגובה כתובתה למה לי וגובה כתובתה הלא כיון שהיא נודרת ממילא ודאי גובה כתובתה. ותירץ דס"ד דקודם שהתקין ר"ג והי' נמנעין מלהשביעה היתה גובה בלא שבועה משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהשבועה עצמה אינה רק תקנת חכמים דמן התורה גביא בלא שבועה ועכשיו שאינה יכולה לישבע לא תטול כלל והוי תקנתא לתקנתא ולא עבדינן ולכך קמ"ל דהתקין ר"ג שתהא גובה כתובתה ומקודם לא היתה גובה כלל ואף דהוא תקנתא לתקנתא עבדינן בכתובה ע"ש. ויש להקשות דהנה הפ"י פרק הכותב גבי הפוגמת דקתני ומנכסי יתומים כו' הקשה קושית התוס' הלא אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים ואמאי גביא כלל אף בשבועה והוכיח דכל היכא דקתני יתומים איירי ביתומין קטנים דתיבת יתומים משמעותו קטנים. ותירץ שם דאיירי בייחד לה בכתובתה ארעא בד' מצרנהא דהוי כשלה ולא שייך אין נזקקין לנכסי יתומים דאין צריכין להזדקק כלל. ואעפ"כ שבועה חייבת משום צררי ע"ש:

והנה יש להקשות, לפי דבריו דהנה בכל הנשבעין ונוטלין הוא מטעם דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה דאישתמוטי לא שייך בנוטל וע"כ הטעם משום שמא ספק מלוה ישינה יש לה עליו ולפ"ז קשה הכא ביתומים קטנים דבאמת אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים כלל רק משום דייחד לה ארעא בכתובתה היא גובה אותה הקרקע שייחד לה בכתובתה וא"כ אם יש לה מלוה אחרת עליו ממילא אינה גובה אותה הקרקע שעל המלוה אחרת לא ייחד לה קרקע זו רק בכתובתה. וא"כ קשה איך חייבת שבועה בבואה לגבות מיתומין קטנים בייחד לה ארעא בכתובתה הלא נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה דלא שייך שמא יש לה ספק מלוה ישינה עליו דאף אם יש לה ודאי מלוה אחרת אינה גובה דעל המלוה אחרת שפיר אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דלא ייחד לה אותה הקרקע במלוה זו [דא"ל שמא כבר פרע לה הכתובה והיא מסופקת אם הלותה שנית ויחד לה ארעא במלוה זה ז"א חדא למ"ש הפוסקים דלא חיישינן למלוה ישינה בכתובה רק שלוה ממנה קודם שנשא אותה דאח"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה וע"מ שאין לבעלה רשות חיישינן. וא"כ כיון שייחד לה קרקע זו בכתובתה ממילא לא יחדה לה מקודם על הלואה אחרת ואף אי נימא דגם חיישינן שהלותה לו אח"כ מ"מ כיון שכתבו הפ' דהתם בייחד לה קרקע לא שייך חשש פרעון רק צררי. וא"כ כיון שלא פרע לה ממילא לא ייחדה למלוה אחרת וגם א"ל שהיא מסופקת בזה עצמו אם קבלה פרעון על הכתובה או לא דז"א דאם מסופקת שפיר גובה מן הדין דכך הדין בשטר אם שניהם טוענין שמא חייב דמה שאנו טוענין בעד היתומים לא מיקרי ברי לענין זה ע"ש. ועיין באו"ת דבל"ז לא חיישינן על דבריה] וא"כ אמאי חייבת שבועה מנכסי יתומים קטנים. אך באמת זה לא קשה למ"ש תוס' דגם בקרקע שייך קצת אישתמוטי וכתבו שהוא מדרבנן דשמא משכן אותה הקרקע שלוה עלי' ע"ש בתוס' (ב"מ דף ה') וא"כ בייחד לה קרקע שייך שפיר אישתמוטי וממילא צריכה לישבע אף בלא החשש מספק מלוה ישינה. אך באמת זה האישתמוטי אינו רק מדרבנן כמ"ש הפ"י שם דלכך בשבועת היסת פסק ר' האי גאון דאינו צריך לישבע בקרקע דהוי תקנתא לתקנתא רק בשבועה דאורייתא ע"ש בתוס'. וא"כ גם הכא שאינה רק בשבועה דרבנן קשה איך אמרינן זה האישתמוטי שאינו רק מדרבנן והוא ג"כ תקנתא לתקנתא ולא עבדינן. אך באמת ז"א דבכתובה אמרינן שפיר תקנתא לתקנתא כמ"ש הפ"י. אך לפ"ז קשה הכא קושית הפ"י למה לי הא דתני נודרת וגובה כתובתה הלא ודאי גובה כתובתה. וא"ל דס"ד דהוא תקנתא לתקנתא ולא עבדינן וקמ"ל דעבדינן בכתובה ז"א דזה מוכח מהא דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וקשה כמ"ש הלא לא שייך מלוה ישינה. וצ"ל דאמרינן אישתמוטי וקשה הא אינו אלא מדרבנן וע"כ מוכח דאמרינן תקנתא לתקנתא בכתובה כמ"ש וא"כ למה לי דתני גובה כתובתה כנ"ל אך י"ל לפמ"ש הפ"י שם שרצה לתרץ דאיירי בהי' לו מלוה ופקדון ביד אחרים דלא שייך טעמא דאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים כיון דאין מוחזקין. ואעפ"כ צריך שבועה ודחה זה דבאמת קי"ל דאינה גובה שם ע"ש:

ולפ"ז לכאורה מיושב דאי לא הוי תני גובה כתובתה וא"כ ה"א דהיתה גובה אף בלא שבועה ממילא לא הי' קשה קושית הפ"י דאין נזקקין דשפיר הוי מצינן למימר דאיירי במלוה ופקדון ביד אחרים דכל הטעם דאינה גובה שם הוא משום שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה ע"ש. וא"כ לפי הס"ד דהיא גובה בלא שבועה ממילא גובה במלוה ביד אחרים דגם היא אינה צריכה לישבע. א"כ הפירוש הוא במתניתין אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה ולא היתה גובה כלל ואח"כ נמנעו מלהשביעה והיתה גובה בלא שבועה. ולכך תני דגובה כתובתה עכשיו ומקודם לא היתה גובה כלל אף בשבועה:

אך לפ"ז קשה קושית הפ"י למה פריך הש"ס מכולהו הלא גם אלמנה תנינא בהא דכולן צריכין שבועה וא"ל כמ"ש דפריך לר"ט דז"א דא"כ קשה למה תני גובה כתובתה, וכמ"ש דא"ל דמקודם הי' נוטלת בלא שבועה כמ"ש וא"ל לר"ט דהפירוש הוא במתניתין דמקודם הי' גובה בשבועה במלוה ביד אחרים דז"א לפמ"ש שםדבמלוה ביד אחרים ינתן לכושל ומפרש דהיינו כתובה משום חינא ואי לאו משום חינא לא היתה גובה מב"ח לחוד עם היורשים כתבו דבאמת אינו גובה לר"ט וא"כ ממילא אינה צריכה לישבע דאמרינן מיגו דחשיד אממונא כו'. וא"ל ספק מלוה ישינה. דז"א דאף אם יש לה ודאי מלוה אחרת שאינו כתובה אינו גובה דלא שייך חינא והוי מטלטלי דיתמי מחמת שכולן צריכין שבועה וא"כ אינה צריכה כלל לישבע ואמאי תנא דנפרעת בשבועה. וע"כ דאתיא כר"ע. וא"כ קשה קושית הפ"י אמאי לא פריך הש"ס הלא אף אלמנה תנינא כיוון דאתיא ע"כ כר"ע:

אמנם יש לישב זה לפמ"ש תוס' אמאי צריכה לישבע הא הוי תוך זמנו ותירצו דבכתובה שהיא תנאי ב"ד חיישינן אף בתוך זמנו. ולפ"ז א"ש דלענין מלוה ישינה י"ל שיש לה מלוה ישינה שהיא תוך זמנה וא"כ במלוה אחרת ממילא אינה צריכה לישבע כיון שאינו תנאי ב"ד וא"ש:

ולפ"ז מיושב מ"ש דלמא קושית הש"ס אליבא דמ"ד אדם פורע תוך זמנו. ולמ"ש א"ש דאי קושית הש"ס אליבי' קשה קושית הפ"י אמאי לא פריך אאלמנה גופה דא"ל כמ"ש שיש לה מלוה תוך זמנו כיון דאדם פורע תוך זמנו וע"כ קושית הש"ס אי אין אדם פורע כו' ומקשו תוס' שפיר וא"ש: