חידושי הרי"מ על גיטין יד:

יחלוקו מספקא להו אי הולך כזכי ואי מצוה לקיים כו' ברש"י ז"ל וקשה ל"ל תרתי וי"ל או או קא' אי רק במצו' לקיים פליגי א"כ מחיים לא פליגי. ואי בהולך כזכי פליגי בין מחיים ובין לאחר מיתה. גם אפשר דבס' א' הוי מוקמינן בחזקת מרא קמא. רק משום דאיכא תרי ספיקי. עוד י"ל דצריך לב' הטעמים דמשום ספק דהולך כזכי י"ל דמוקי בחזקת מ"ק כמו קיימא באגם כו'. רק די"ל כמ"ש תוס' ריש ב"מ דנפקד תופס בחזקת שניהם בספק הוי כשניהם מוחזקין ושפיר יחלוקו כאן דלא שייך יהא מונח שאין רמאי כו'. אך י"ל דלא דמי דשם הספק מתחלתו מי הפקיד ר' תופס בחזקת שניהם משא"כ כאן כיון דהדין בספק שאין א' מוחזק בחזקת מ"ק קאי א"כ מיד שאמר הולך דספק כזכי לא זכה המקבל רק שיתפוס עבורו הוי תופס בחב לאחרים שחב לנותן ולא הוי כלל תפיסה ועדיין בחזקת מ"ק כנ"ל. ומשום ספק מצוה לקיים דה"מ ג"כ לא היה מועיל דחשוב להוציא כמו ס' חיוב פריעות בע"ח דחשוב להוציא. רק משום תרווייהו שפיר משום ס' כזכי חשוב תופס בחזקת שניהם ולא הוי כתופס לב"ח בחב לאחרים דשם דוקא משום דלית ליה לתופס שייכות ומה לו לזכות לזה ולחוב לזה ולכך היכא דזכי לנפשיה כו' מהני וא"כ הס' דמצוה לקיים דה"מ זה המצוה על השליש שהשליש לכך. ושוב מהני תפיסתו עבור הב"ח דהחיוב מצוה עליו לקיים מספק ולא חשוב תופס כו' ושוב תופס בחזקת שניהם מספק כזכי ויחלוקו כנ"ל:

שם גמרא יחלוקו מספקא להו כו'. וקשה לקמן פ' התקבל מסיק לרב דמספקא ליה אי הולך כזכי א"י לחזור וכאן או יחלוקו או שודא. ואין סברא דרב יחלוק על כל התנאים דבזה לא פליגי דבספק חלוקה או שודא. ועוד דא"כ לימא הש"ס דמ"ד ליורשי כו' סבר ג"כ דספיקא אי כזכי רק בספק ס"ל כרב כנ"ל ולמ"ש לעיל י"ל דכאן במתנה אוקי אחזקת מ"ק רק משום דתופס בחזקת שניהם יחלוקו. משא"כ בפרעון חוב דאף אי לאו כזכי מהני בתורת תפיסה וליכא חזקת מ"ק א"י לחזור כמ"ש לעיל, ועוד למ"ש תוס' סוף ב"ק גבי מכיר כליו דלא הוי מגו להוציא כיון שמשלם ממון עבור החפץ לא קרוי להוציא ע"ש. כן י"ל בפירעון דאף דנימא כשניהם מוחזקין כו' לא חשיב להוציא נגד הלוה דגם שלא יחזיר לו יש לו החוב בעד המעות משא"כ מלוה דיש חשש הפסד וחשוב להוציא כנ"ל. ועוד דתופס הכל בשביל המלוה כדי להציל עשוק כיון שיש חשש הפסד כמ"ש הרא"ש פ"ב דב"ק דבעינקיל דמדינא להציל כו' וחשוב מלוה מוחזק דבשלמא כאן במתנה אין לשליח לתפוס הכל לא בשביל נותן ולא בשביל מקבל דחשוב חב כו'. ועוד דהוי ספק שעושה שלא כדין נגד זה כמו נגד זה דאי לאו כזכי הוי דנותן. וכיון דאין רשאי לזכות בשביל שום א' הוי בחזקת שניהם ויחלוקו משא"כ בפרעון תופס הכל בשביל מלוה דלא מיקרי חב ללוה דהא חייב לשלם. וכן אינו עושה נגדו שלא כדין דעכ"פ חייב ומהני. משא"כ נגד מלוה אי כזכי גוזלו וממילא יכול לתפוס הכל בשביל מלוה והוי הוא מוחזק בכולו וא"י לחזור כנ"ל. או דס"ל שודא במתנה דשניהם שוים. ובפרעון חוב זה עצמו שודא ליתן למלוה דודאי חייב לו ועדיף משודא דפירש"י שאוהב כו' דזה כדין וזה ספק שלא כדין. או דס"ל דראוי להיות יהא מונח לתוס' ריש ב"מ דאין החלוקה י"ל אמת ושוב מהני תפיסתו אף אי לאו כזכי דלא שייך קבל אחריות או החזיר כמ"ש הרא"ש דאין רשאי להחזיר ושוב מהני לגמרי. משא"כ במתנה גם אם יהי' מונח הדין יחלוקו דלא שייך בירור כנ"ל. או דאף אי הדין יחלוקו שוב על המחצה מהני התפיסה בודאי אף אי לאו כזכי דלא שייך קבל שא"י להחזיר אותו מחצה. ושוב כיון דמהני בתורת ודאי הוי על השאר כס' ויבם כו' דאין ס' מוציא מידי ודאי. ועוד דשוב מחצה הב' בס' ובחזקת שניהם ויטול ג' רביעי כו' וכן השאר כנ"ל:

הרי"ף ז"ל כתב דשליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי ע"ש ולשטתו מתפריש שפיר הלשון ריש פ' השולח דגם אם עשתה שליח קבלה בגט דזכה הי' מהני מ"מ הולך הוי כא"א שתקבל כן במתנה אף דהוי זכות מ"מ לאו כזכי הולך כו'. אולם תמוה הש"ס פ' התקבל דפריך רב אדרב דבגט מספקא ליה ובחוב אמר דא"י לחזור. ומה פריך הא גט כמתנה דגם לדידן לאו כזכי אף דעשתה שליח משא"כ חוב דקי"ל כזכי ולמה צ"ל דמספקא ליה:

ולשטת תוס' מתפריש שם שפיר דבעשתה שליח הוי כחוב ע"ש. ושליח מתנה כשליח הגט היינו בלא עשתה שליח ולא מהני משום דחוב הוא לה כנ"ל. אולם תמוה לשון הש"ס דפ' השולח מה שייך לומר שליח מתנה כשליח הגט דשם חוב לה. ובאמת כ' תוס' דלסימנא בעלמא נקיט ותמוה למה לו זה הסימן הי' לו לומר במתנה הולך לאו כזכי. ולע"ד לישב ב' השיטות לרי"ף ז"ל י"ל דקשה שם לישנא דרב דאמר נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת ולא מתיבמת. ול"ל לשון זה דנעשה כו' הול"ל דספיקא אי שלוחו או שלוחה כו'. וכן למה נקיט לענין חליצה ולא לענין בטול וחזרה כנ"ל. ולכך י"ל דקשה ג"כ החלוק בין מתנה דלאו כזכי ובפירעון כזכי הא אדרבא טעמא דשמואל מתוך שחייב כו' שייך רק בחוב. וי"ל דהא הר"ן ז"ל כ' לעיל פ"ק דגיטין דחשיב תן בשחרור תופס במקו' שחב לאחרים משום דהי' יכול לעשות לעצמו שליח משום זכין שלא בפניו ואף אי תן לאו כזכי כאלו עשה שליח לקבלה. ורק משום דחב לאחרים היינו כשחוזר כו' ע"ש ולכאורה הא יכול לתפוס ולזכות קודם שחזר בו ולא חשיב חב עדיין וממילא אח"כ א"י לחזור בו כמו בכל דבר כשאינו חוב בשעת זכיה דמהני. אולם הטעם דכיון דאמר תן א"כ שוב מה זכות יש במה שיהי' משוחרר קודם שידע הא ב"כ וב"כ לא ישא ב"ח עד שידע ואז יתן לו. וע"כ רק הזכות כדי שלא יוכל לחזור בו. א"כ כל הזכות הוי רק מה שחב לאחרים דבלא"ה אינו זכות כלל ולכך לאמהני כנ"ל. וא"כ י"ל החלוק בין מתנה לחוב. דנהי דהולך לאו כזכי אבל קפידא אין כאן כיון דלא אמר א"א. א"כ בשלמא מתנה דיודע שכל שלא אמר זכי לא יוכל לזכות מעצמו ולהיות זוכה לעשות לעצמו שליח קבלה כנ"ל דהוי חב לאחרים כנ"ל דהזכות כל שאין המקבל יודע מה טובה הוא לו הא אף שלא יזכה יתן לו כנ"ל רק לענין שלא יוכל לחזור בו ושוב הוי חב דלא מהני. וא"כ מה"ט גופי' דיודע שכל שאינו מפרש זכי לא יוכל לזכות שוב אין הולך כזכי והוי כא"א שתזכה דא"צ לפרש כנ"ל. משא"כ בפירעון חוב דשפיר אם ירצה שליח יוכל לזכות כל שאין קפידא בפירוש ויהי' כאלו עשאו מקבל שליח קבלה דאף בהולך ותן הי' מהני. ובזה לא חשיב חב ללוה דהא מחויב לשלם וכמו תופס כשאין חב לאחרים דלא חשוב חב ע"י הלוה כנ"ל. ולכך שוב הולך כזכי וא"צ כלל לחזור ולזכות כנ"ל כיון דיודע דיוכל לזכות כנ"ל. וכמו בשליש דהימני' כו'. וא"כ בגט אף שעשתה שליח והוא אומר הולך ותן ג"כ לאו כזכי. דהא קי"ל כשלא חזרה שליחות אצל הבעל לא מהני בגט וא"י לעשות שליח קבלה לשליח הולכה שלו. א"כ אי הולך לאו כזכי לא יועיל מה שיעשה אח"כ לעצמו שליח קבלה דלא חזרה כו' ושוב מה"ט הולך לאו כזכי. ומדויק דתלי לה הש"ס שליח מתנה כשליח הגט נ"מ להולך לאו כזכי כמו בגט מטעם הנ"ל כן במתנה אף דבממון א"צ חזרה שליחות כו' מ"מ לא יוכל מטעם חב לאחרים וג"כ לאו כזכי כנ"ל. אך לכאורה גם בגט בלא טעם דחזרה שליחות ג"כ לא יועיל אף דעשתה שליח והוי זכות מ"מ ג"כ הוי חב מה שא"י לחזור בו כנ"ל אך בגט ש"מ דעיקר הגט דלא ניחא דתפול קמי יבם א"כ שוב הגט זכות מצד עצמו בלא החזרה ושוב לא חשוב כלל חב דקודם שחזר בו אינו חב כלל בזכיותו ומ"מ הוי זכות דלא תפול ליבם. ואין הזכות רק לענין חזרה רק מצד עצמו ושוב לא הוי חב והי' מהני הזכיה ושוב ממילא א"י לחזור אח"כ שכבר זכה כנ"ל. ורק מטעם לא חזרה שליחות כו'. ומדויק שפיר דהא איכא מ"ד דלא בעינן חזרה שליחות גם בגט וע"ש ובתוס' לעיל וא"כ י"ל רב סבר דלא בעינן חזרה כו' ולכך נעשה שלוחו ושלוחה כו' דיכול לזכות אח"כ ולעשות לעצמו שליח קבלה ושוב י"ל דהולך כזכי וחולצת ולא מתיבמת כו' ולא נקיט בבריא לענין חזרה דאז לא הוי זכות רק שלא יוכל לחזור והוי חב דלא מהני. רק בש"מ דהוי זכות מצ"ע כנ"ל ויוכל לעשות לעצמו דא"צ חזרה שליחות ושפיר הולך כזכי רק ספק הוי וחולצת כו' ולכך פריך הש"ס שפיר כיון דס"ל דא"צ חזרה כנ"ל ויכול לזכות מעצמו ולעשות ומ"מ מספקא ליה א"כ גם בפרעון חוב כן ומשני דבאמת ספיקא הוי גם שם בפירעון כנ"ל. אבל לדידן דקי"ל דבעי חזרה שליחות כו' פסיק גמר' שפיר ריש השולח דשליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי כנ"ל ובחוב קי"ל שפיר כזכי כנ"ל וא"ש:

ולשיטת תוס' י"ל הא דשליח מתנה כו' היינו כמו בשליח הגט נהי דתוס' כ' דכשעשתה שליח קבלה הולך כזכי דסתמא כמו שהוא. אבל היכא שלא ידע הבעל שהוא ש"ק שלה ואמר לו הולך אף דבאמת הוא ש"ק מ"מ ודאי דהוי רק שליח להולכה דהולך לאו כזכי דלמה שסבור הבעל הגט חוב ואינו כזכי ושוב א"י לזכות אח"כ עבורה שתתגרש מיד אף דל"ש משום חציר' דלאמ"כ כיון דקדמה ושוי' שליח קבלה מ"מ לא מהני כלל הן משום דלא חזרה כו' והן מטעם דכה"ג הוי כפירש שלא יזכה כן בשליח מתנה כיון דקי"ל במתנה לאו כזכי ג"כ הדין כנ"ל אף שעשאו המקבל שליח רק שלא ידע נותן וא"ל הולך ג"כ לאו כזכי וכאלו א"ל שרוצה רק להולכה לא שיזכה אף דאלו הי' עושה שליח אחר לקבל משליח זה הי' זוכה מ"מ הוא עצמו א"י דא"ל הולך ולא יזכה כנ"ל ושפיר אמר שליח מתנה כשליח הגט ונ"מ להולך לאו כזכי לא גוף הדין דלאו כזכי דזה פשוט דקי"ל כר"ש הכא כו' רק לענין זה אף דעשאו באמת שליח כנ"ל:

הרא"ש הקשה אף אם לאו כזכי יועיל בתורת תופס לב"ח באינו חב לאחרים ע"ש. לכאורה י"ל דבשלמא קבלה ראשונה אי כזכי א"כ בקבלתו סתם זכה ככל שתיקה דשעת מתן מעות דע"ד כן מקבל. משא"כ אי לאו כזכי ולא רצה שיזכה ועכ"פ קיבל בתורת שלוחו להוליך א"כ שוב אין ראיה אח"כ שזוכה בשביל הבע"ח כשתקנה דאחר מ"מ וצריך שיאמר בפירוש שרוצה לתפוס ולזכות לו ואל"ה לא זכי וכשחזר בו קודם מהני החזרה וא"י עוד לזכות כנ"ל. ולא דמי לתופס שכונתו לתפוס ומורה על שזוכה כנ"ל. וגם אי נימא דגם בממון בעינן חזרה שליחות. וכמו דשליח שעשאו למכור א"י למכור עצמו דא"א להיות נותן ומקבל ב"א. א"כ גם בזה י"ל דקיבל בתורת שליחותו וכמותו שוב בהגבהה שלו וכה"ג עבור הלוה לא יצא כלל מרשות המקנה ואינו זוכה עבורו כמו דא"א זוכה בשלו לאחרים:

אך בשלמא בגט. ושם למכור לעצמו. א"י לחזור בו משליחות הבעל או המוכר דא"כ לא יועיל הגט דאינו בא מיד הבעל. וכן במוכר לא יוכל להקנות כיון שביטל שליחותו כנ"ל. אבל כאן יכול לבטל שליחות הלוה ואח"כ יתפוס בתורת תפיסה ויועיל הזכיה עבורו דבא לרשו' דזכין לאדם כנ"ל אף שאינו שליח הלוה כנ"ל אך י"ל במסופק שמא חייב לאחרים א"כ א"י לבטל השליחות דאז לא יוכל לתפוס עבורו ולא יזכה כלל גם ליתן ויש לדחות ובשם הר"מ תי' דא"י לתפוס רק כשאין נכסים ללוה ע"ש. ותמוה אם אינו זכות גם בהולך לא שייך כזכי וע"כ דמיירי שהוא זכות מה שזוכה בשביל מלוה וא"כ גם בתורת תפיסה מהני דג"כ מדין זכין לאדם כו'. ונראה כונתו דיש נכסים היינו קרקע וקי"ל דבע"ח דינו בזוזי ומ"מ א"י לומר לו זיל טרוח זבין ואייתי זוזי וצריך ליקח קרקע וע"כ דתחלת הלואה ע"ד כן כשיהי' מעות כשיתבענו מחויב ליתן וכשלא יהיה לו מעות נכסיה ערבין שיקח קרקע ולא יצטרך לטרוח כו' וא"כ שפיר כשאומר הולך מנה כו' הוי זכי שזוכה המעו' אף שיש לו נכסי קרקע כו' אבל לתפוס דמה דמהני הוא משום דלא קרוי חב ללוה שהרי מחויב לשלם אבל כשיש קרקע א"כ מאחר שכל שלא תבע רשות ללוה להוציא המעו' וכשיתבענו יקח קרקע א"כ תפיסה זו חב ללוה מה שאינו מחויב ולא מהני אף שהוא זכות המעות כנ"ל ופליגי שפיר אי כזכי כנ"ל:

עוד תי' דמיירי תוך זמנו ע"ש והרא"ש דחה דכשיפסיד מהני גם תוך זמנו ע"ש ונראה דתלוי בדיעו' ש"ע סי' ע"ג דלהפ' דכשאין מבזבז נכסים א"י לתבעו תוך זמנו אף דאפשר לא יוכל לגבות גם תפיסה לא מהני שלא עדיף ממלוה עצמו ודאי דקרוי חב מה שא"צ ע"פ דין וצ"ל דס"ל גם שאינו מבזבזו יכול לתבוע כנ"ל. גם לכאורה תוך זמנו יהיה כמתנה דהולך לאו כזכי דהא אינו מחויב עתה לפרוע וצ"ל דמ"מ עכ"פ מחויב הוי כזכי. ול"נ דלק"מ דהתם נמי רצו א"ל או קבל עליך אחריות או החזיר מה שתפסת ואפילו רב מודה כיון דתפס של"מ לוה דמל"ל את מהימנת לי ע"ש ואינו מובן אי מ"ל לא מהימנת לי גם קבלת אחריות לא יועיל. ולענין קבלת אחריות א"צ לטעם זה דבל"ז ע"י תפיסתו ויהיה עדיין אחריות אונסין עליו זה אינו מחויב וצריך לקבל דבשלמא הולך או זכי א"כ כך נתרצה משא"כ תופס. ונראה דס"ל להרא"ש דכשהב"ד רואיןשנאמן והוי זכות מה שתפס אי"ל לא מהימנת לי לבטל התפיסה דזכין שלא בפני' דכן הדין דיכול לתפוס רק קבלת אחריו' כשיחזור מלוה ויתבענו דשמא יטעון התופס שהחזיר ומלוה יכפור וע"ז אומר לא מהימנת לי וזה אינו שייך לזכותו עבור מלוה ויכול לומר קבל כל אחריות שע"י יצטרך לשלם למלוה כנ"ל:

ולע"ד פשוט דבתופס שיהיה מונח כאן עד שיבא להוליכו בדרך אחריות או שיתנו ביד ב"ד. וכן כאן בתורת תפיסה אי לאו כזכי שיהיה רק בתורת משכון ורשאי ליתן מעות אחרים שיפרע מדעת ממילא רשאי למחות מלהוליכו משא"כ אי כזכי שוב לאו בע"ד דידיה כמ"ש לעיל:

הג"א תוספתא תן שטר מתנה זה לפלוני זכה שטר מתנה, זה לפלוני התקבל כו' אם ירצה לחזור יחזור. ותמה אמאי. ולע"ד י"ל סיוע להרי"ף ז"ל סוף פ"ק דב"מ דלאביי דעבחז"ל בעי מטי לידיה מהני חזרה כמ"ש הרא"ש. וא"כ י"ל לאביי בשטר מתנה כשחתמו עדים זכי ג"כ עבורו רק ע"ת דמטי לידיה א"כ מה שאמר אח"כ זכה וי"ל ג"כ כמו זכיית עדים או דמיירי שאמר לעדים ועכ"פ הוא ע"ת דמטי לידיה ויכול לחזור כו' כיון שאינו מוסר גוף דבר השוה ממון רק שטר. ואף לר' אסי בשטר הקנאה כיון שע"כ לא היה המקבל כאן וי"ל ג"כ דלהפ' דצריך דמטי לידיה דג"כ כונתו זכי ע"ת והוי כמעכשיו ולאחר ל' דהיינו אם לא יחזור בו או בשטר דלאו הקנאה י"ל כיון דמקבל לא הי' והי' מוקדם א"ל זכה כדי שלא יהי' מוקדם אבל מ"מ ע"ת כשימסרנו ולא יחזור בו כנ"ל. או דמיירי שאמר ב' הלשונות תן שטר מתנה זה זכה כו'. ואמרינן דאינו חזרה דאפשר לקיים שתיהן שכשיקיים תן ויתננו בתורת שליחות הולכה יזכה למפרע מעכשיו. וכשחוזר מהשליחות ממילא לא נתקיים התנאי כו' וכמו על מנת שתכתבו לו השטר דחוזר בין בשטר כו':