חידושי הרי"מ על גיטין יד.

גמרא איתמר הולך ק' לפלוני, שאני חייב לו רב אמר חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ושמואל א' מתוך שחייב כו' חוזר. לכאורה מה דאמר רב חייב באחריותו פשיטא דשלא מדעת לא נפטר והול"ל רק שאינו חוזר. וצ"ל דנקיט רק לרבותא אף דחייב כנ"ל מ"מ אינו חוזר לאפוקי מדשמואל ודוחק. ונ"ל למאי דמשמע חולין סוף פ' אותו ואת בנו ד' פרקים כו' דמוקי לה בזוכה ע"י אחר דפ' דזכות כו' זכין כו' ותנן אי מת ללוקח ותמוה דקי"ל הגדילו יכולין למחות וכן בכל זכות כשאינו רוצה כשנודע וכיון שמת כו' למה יפסיד לוקח. והי' נראה דדוקא כשלא נולד דבר אחר כך קודם שנודע לו בזה אי מוחה איגלאי למפרע שלא הי' זכות והוכיח סופו ע"ת דהא חזינן שאינו רוצה משא"כ בנולד אח"כ כמו מת הנ"ל דלא שייך איגלאי כו' דמה"ט הוא דאין רוצה שפיר י"ל כיון דהי' אז זכות לקנות ואף שיהי' באחריותו מת כו' ככל מקח שאין המוכר מרוצה רק שיהי' על לוקח הספק אחריות דאחר כך כמ"ש תוס' כתובות פרק אע"פ דאל"ה לא הי' מוכר א"כ בד"פשצריך לבשר והוי זכות גם זה לקנות לחלוטין שיהי' ס' אחריות עליו ושפיר אנן סהדי אז זכות הוא והי' עושהו שליח לקנותו כנ"ל. ושפיר אף שמת השור ללוקח כנ"ל ואף שאינו רוצה עתה לא שייך הוכיח סופו כנ"ל. וא"כ בהוחזק כפרן כדמוקי לקמן הברייתא דהוא זכות גמור מה שזוכה זה נימא כשמואל דתליא הא בהא דמתוך שחייב כו' חוזר א"כ ה"א להיפוך דאין חייב באחריות כלל דהוי זכות גם שיהי' באחריות המלוה והי' עושהו שליח לזכות שיפטור לוה לגמרי כדי שלא יוכל לחזור כנ"ל. ושפיר קמ"ל דחייב באחריות והיינו משום דלא תליא כו' ויכול להיות שניהם ושוב הוי זכות רק שא"י לחזור וחייב באחריות. ויש נ"מ היכא שמתנה בפירוש זכי ע"ת אם אהי' פטור מאחריות דבזה אם יהי' חייב באחריות יוכל לחזור שוב בהוחזק כפרן י"ל דפטור מאחריות דגם כה"ג זכות כנ"ל. ואף דאינו רוצה מלוה אח"כ כשנאבד לא מהני דלא שייך הוכיח סופו כנ"ל. ומ"מ לא מצינו בפוסקים בזכות שלא בפניו כה"ג אף שנולד אח"כ דבר דמשום הכי הדר בי' וצ"ע:

לכאורה הא שלא פליגי באומר זכי צ"ל דקמ"ל רבותא דהולך כזכי. וי"ל להיפוך דבזכי נהי דא"י לחזור שיהי' שלו כמקודם מלוה ונעשה פקדון ע"י זכות זה דא"א זוכה בשלו לאחרים וזוכה עי"ז דהוי של מלוה מיוחד מעות אלו לפרעון. אבל במה זכה שיהי' בידו ליתן הוא למלוה הא בלא הוחזק כפרן אדרבא שייך גם בזה א"ר שיהי' פקדוני בי"א וצריך להחזירו ללוה שיהי' פקדון בידו ויחזור למלוה מעות אלו דבמה שאמר זכי אין כאן שום הוכחה שיהי' הלה הנותן למלוה. ולכך דוקא בהולך דהוי כזכי ומ"מ אמר לו הולך ותן כו' שפיר כיון שזכה גם בזה זכה שיתן למלוה והיינו שפירש"י ז"ל בא לחזור משום שמא יאנס בידך כו' היינו אף שאינו רוצה לחזור מהזכוי מעות אלו רק שחוזר ממה שביד השליח שיחזירהו לו ג"כ אין יכול לחזור כנ"ל. וקשה באמת למה אי"ל בשלמא גוף המעות י"ל גם בלא הוחזק כפרן הוי זכות שהיה רק חוב ועתה בזכות זה נעשה ממון שלו בעין אבל לענין שיוליכנו השליח לא דמה זכות הוא. וצ"ל באמת דוקא בהוחזק כפרן הוא דאי"ל גם מזה שגם זה זכות שלא יחזור ללוה אף בתורת פקדון. אבל בלא הוחזק כפרן אינו זכות כלל ואף דאמר ליה הולך מ"מ מצד דבורו יכול לחזור בו וזכות לענין זה לא הוי כלל כנ"ל. והיכא דגם השליח רגיל מלוה להפקיד אצלו דלא שייך אין רצוני י"ל כיון דלענין גוף הממון הוי זכות שיהי' דמלוה לפרעון וכאלו עשאו מלוה שליח וכיון דמעות המלוה הן בידו מצד המלו' שוב הלוה לאו בע"ד דידי' שיוכל לחזור שיתננו לו שהוא יחזירנו. א"כ אף אי לא א"ל הולך רק זכי ג"כ הדין כן דאי"ל שרק יזכה ויחזירנו דשוב פקע כחו ואף דהיכא דנשאר חיוב אחריות לא שייך לאו בע"ד דידיה כדאמר פ' משה"נ דוקא דמשתעי כו' באחריות כו'. היינו לענין לדון עמו ע"ש אבל שיוכל לחזור משיהיה בידו י"ל דלא מהני אף שבאחריותו כנ"ל כיון דאנן סהדי באלו עשאו שליח ושוב להיפוך אין הוכחה שירצה מלוה שיחזור השליח ללוה לפקדון כנ"ל ואפשר באף דאינו רגיל להפקיד אצל השליח ג"כ אמרינן כיון דגוף הזכיה הוי זכות שוב הוי כשליח וא"י שיהיה זכות שיחזירנו לזה. ואף בלא הוחזק כפרן כנ"ל ולא אמרינן שיהיה כאלו הפקיד פקדון שהי' בידו דהיה הדין להחזיר למפקיד כיון שלא נתן בתורת פקדון רק בתורת זכיה כנ"ל ושפיר א"צ להחזיר לו כנ"ל רק בפקדון פריך שפיר אין רצוני כו' דפקדון אין כאן שום זכות בגוף המעות דמה חילוק בין שהוא אצל מי שהפקיד בעצמו או אצל אחר ולכך לא משני בהי' רגיל להפקיד דלא שייך אין רצוני כו' דמכל מקום אין שום זכות בזה וע"כ מוקי רק בהוחזק כפרן כו' דהוי זכות זה עצמו שיצא מת"י כנ"ל. משא"כ מלוה דגוף הדבר זכות שיהיה לפרעון שוב י"ל דלא מהני אין רצוני כו' שיהיה חייב להחזיר. דדיעבד אינו פשיעה בשומר שמס' לשומר לרבא דקי"ל כו' ולאביי אפשר באמת כנ"ל דפליגי רק שיוכל לחזור מגוף המעות. או ברגיל להפקיד אצלו או בהוחזק כפרן כנ"ל:

שם גמרא לימא בהולך כזכי קמיפלגי וכ' תוס' דא"כ הך מתוך דאמר שמואל אינו עיקר הטעם כלל רק משום דלאו כזכי ע"ש ודוחק גדול ונראה לע"ד די"ל דהא קשה להרא"ש שכ' דתופס לבע"ח מהני מדינא באינו חב לאחרים א"כ אף אי הולך לאו כזכי מהני תפיסתו שא"י לחזור. וע"כ דכמו שכ' הרא"ש דיכול לומר קבל עליך אחריות ע"ש. והיינו גם אחריות אונסין במלוה ע"ש. כן כאן כיון דאין השליח מקבל עליו רק כש"ח א"י לתפוס כלל דשוב חשוב חב מה שחוב ללוה גופיה דבשלמא לענין גוף החיוב כיון שמחויב לפרוע לא מקרי חב. אבל באופן זה שישאר חייב באחריות וא"י לחזור אינו מחויב לפרוע באופן זה להיות לו ב' הריעותות ושוב מיקרי חב שא"י לתפוס. וא"כ אף שהולך לאו כזכי צריך הטעם מתוך שחייב באחריותו כו' חוזר כנ"ל. או י"ל למ"ש הר"ן לעיל דהולך ותן כו' אף אי לאו כזכי מ"מ קפידא אינו וכיון דאם היה מלוה עושה שליח אחר לקבל מזה היה מהני אף שאמר תן דשלוחו כמותו ע"ש גבי שטר שיחרור בר"ן וא"כ אף דהולך לאו כזכי מ"מ זכין לאדם כו' ונעשה אח"כ שלוחו לזכות מיד עצמו כאלו עשה מלוה שליח ומהני דבממון לא בעינן חזרה שליחות אצל בע"ד כנ"ל רק דהיה צריך שיכוין אח"כ לזכות אחר שקיבל דבקבלה לחוד לא זכה עדיין אבל אח"כ היה מהני. רק משום דחב ללוה כנ"ל שיהיה באחריותו ולא מהני זכי' היכא שחב ושפיר צריך טעם מתוך כנ"ל. עוד פשוט נראה כיון דבמתנה הולך לאו כזכי רק בחוב משום דמחויב א"כ אופן זה אינו מחויב לפרוע שיהיה עדיין חייב באחריות כנ"ל ושוב הוי כמתנה דאין כזכי. ושפיר טעם דמתוך שחייב באחריות הולך לאו כזכי כנ"ל:

עוד נראה דהא ודאי אם לא היה חייב באחריות לא היה חשוב זכות כלל בהולך דהא גם אם לא יזכה יוליך לו רק דיכול לחזור ועכ"פ יהיה באחריות לוה משא"כ כשיפטור מאחריות ויהי' המוליך ש"ח ודאי דאינו זכות ורק משום דהוא שלא מדעת ועדיין לוה חייב באחריות הוי זכות שיזכה בשבילו. וא"כ הא בכל דבר דיש זכות וחובה בקדושין ושחרור לר"מ דל"א זכין שלא בפניו משום הצד חובה. וקשה למה הא בכל זכות קי"ל הגדילו יכול למחות וא"כ הוי שוב תמיד זכות דאם לא ירצה יוכל למחות ואם ירצה יזכה וע"כ דהא טעמא דזכין שלא בפניו רק משום אנן סהדי דהיה עושהו שליח אלו ידע כמ"ש רש"י וא"כ בזה דיש צד חובה רק דהזכות משום דהוא שלא מדעתו וא"כ לא שייך אי הוי ידע הי' עושהו שליח דאם הי' יודע הי' חוב ולא הי' עושהו שליח מדעת כלל ולא מהני שלא מדעת שיחשב זכות בשביל שהוא שלא מדעת כנ"ל וזה מוכרח. וא"כ בהנ"ל דאם הי' עושהו שליח הי' לוה נפטר מאחריות ולא הי' זכות כלל א"כ שיהי' זכות רק משום ששלא מדעת לא מהני כלל. ושפיר אמר מתוך שחייב באחריות ככל לוה ממילא לא הוי עושהו שליח שיהי' נפטר הלוה מאחריות ושוב לא שייך זכין שלא בפניו שלא יוכל לחזור וממילא יכול לחזור כנ"ל. ובשלמא אמר זכי א"כ לא יתן כלל אם לא יזכה אפשר דחשוב לזכות דנעשה מן מלוה פקדון כיון שנותן רק ע"ת שיזכה. אבל בהולך דגם אם לא יזכה יוליכנו לו רק ס' חזרה ודאידאין זכות אם לא יהי' חיוב אחריות ושפיר מתוך שחייב וע"י הזכיה אם הי' מדעת הי' נפטר שוב לא הוי זכות כלל ויכול לחזור וא"ש. אמנם בהוחזק כפרן נראה דגם שיהי' נפטר מאחריות מ"מ הוי זכות מה שקיבל זה ולא יוכל לחזור כנ"ל. ושוב הוי זכות גמור דאנן סהדי דגם אלו ידע הי' עושהו שליח כנ"ל. ושוב אינו יכול לחזור ומ"מ חייב באחריותו כיון שהוא שלא מדעת גם לשמואל כנ"ל כמו בכל זכות דיכול למחות כשנעשה חוב כנ"ל. ומ"מ שפיר א"י לחזור כיון דגם אם הי' נפטר מאחריות הי' זכות ושייך אנן סהדי כנ"ל. ומיושב לע"ד בזה דאמר תניא כרב בתר דדחי דלא פליגי בהולך כזכי וגם לא מקשה כלל אשמואל רק תניא כו'. ולהנ"ל מיושב דאי פליגי בהולך כזכי לא קשה כלל אשמואל דשם דתני פקדון וע"כ בהוחזק כפרן ובזה שפיר גם במלוה הדין דחייב באחריות וא"י לחזור כנ"ל. משא"כ בלא הוחזק כפרן דכל הזכות רק משום דחייב באחריות כנ"ל רק למאי דדחי דכ"ע הולך כזכי רק אמרינן מיגו והפי' להיפוך משום דחייב באחריות לכך יכול לחזור ושוב גם בהוחזק כפרן כן אמר שפיר תניא כרב כנ"ל:

שם גמ' דכ"ע הולך כזכי כו'. מיגו כו' רש"י ז"ל פי' במתנה ודחו תוס' דהא קי"ל במתנה לאו כזכי ע"ש. וי"ל דהא לתוס' תמוה דמדמי גיטין פרק התקבל דפריך רב אדרב מגט והא גט כמתנה דל"ש טעם שכ' תוס' בשיחרור ואיך מדמי חוב לגט ע"ש שצריכין לדחוק הרבה ולכך י"ל לרש"י כדמסיק התם דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי ובממון לקולא דא"י לחזור ובגט לחומרא ע"ש. א"כ י"ל דגם במתנה ספק רק דמספק מוקמינן בחזקת מרא קמא כדקי"ל לרבנן בקיימא באגם שאין א' מוחזק בהמחליף ע"ש. וגם כאן שתופס בחזקת שניהם וספק אי זכה גם במתנה לאו כזכי בפרט דהוי ברי ושמא דמסתמא אמר שכיון רק הולך כנ"ל רק בחוב כיון דאף אי הולך לאו כזכי מ"מ הא יכול בעצמו לתפוס לזכות למלוה דתופס לבע"ח באינו חב לאחרים מהני כנ"ל אי לא נימא כמ"ש לעיל רק דיכול לומר לתופס קבל עליך אחריות. ושוב לענין זה בספק א"י להוציא כלל מהזוכה דבזה שוב ס' ממונא לקולא כיון דבין אי הולך כזכי או לאו כזכי זכה עכ"פ בשביל המלוה רק לחייבו בקבלת אחריות שוב א"י להוציא מס' שמא כזכי וזכה בלי אחריו' והוי כהאי דפ"ב דב"ב ס' אילן קדם כו' ע"ש כ"ד ע"ב וב"מ דף ק"י כיון דממ"נ שלו רק דמים כו' הממע"ה ע"ש, ולכך שפיר מהני בס' והוי כמסקנא דגיטין דמספק' ליה לכן אמר דכ"ע הולך כזכי דהוי ספק כנ"ל. ומיושב תי' הש"ס מס' אמרינן מיגו כו' דלכאורה תמוה דגם בזכי שייך מיגו וע"כ דהא נתרצה כן וא"כ אי הולך כזכי שייך ג"כ שנתרצה כדינו להיות חייב באחריות כנ"ל. ואי באמת י"ל כן למה נקטו הולך. ולהנ"ל י"ל טעם שמואל דאמרינן מיגו היינו דתלי' הא בהא ואי לאו כזכי א"י לתפוס ולזכות עבור המלוה כל שלא קבל עליו אחריות אין התחלת זכיה כלל שישאר חיוב אחריות אלוה ושוב מספק מוקי אחזקת מ"ק כמו מתנה כנ"ל ורב ס"ל לא אמרינן מיגו היינו דלא תלי' רק שצריך לקבל ואם לאו צריך להחזיר לו אבל יהי' רק בתורת פקדון אצלו דגוף הזכיה לפרעון כבר זכה בשביל מלוה רק להחזיק כנ"ל. ושוב הוי כהאי דאילן קדם כו' דאין כאן חזקת מ"ק רק ספק אם יכול להוציא כנ"ל. ומדויק הלשון אי אמרינן מיגו כו' היינו אם תליא הא בהא וא"ש כנ"ל:

ולמ"ש לעיל י"ל דהפי' לשמואל דאמרינן מיגו היינו מתוך שחייב כו' א"י לתפוס דחשוב חב ללוה דזה שיהי' ב' ריעותות עליו שאינו יכול לחזור ויהי' חייב באחריות זה אין חיוב עליו והוי חב כחב לאחרים א"כ כל זמן שאינו מקבל ע"ע אחריות אין תפיסתו מועלת כלל כנ"ל. ולשיטת תוס' י"ל כמ"ש לעיל דאופן פרעון זה שישאר חיוב אחריות עליו אינו מחויב והוי שוב כמתנה דלאו כזכי משא"כ באומר בפירוש זכי כנ"ל:

עוד נראה די"ל טעמא דשמואל דהא חזינן במקח כל שלא משך יכול לחזור בו ומחויב להחזיר המעות דלא קי"ל כר"ש דכל שהכסף בידו כו' דכיון דנתן המעות רק בשביל החפץ לא משך שיקנה לא מהני אף שמשך המעות כנ"ל רק בחליפין כנ"ל. ממילא כשנותן מעות סתם גם למלוה עצמו בעד פרעון לפטור חובו לא קנה המעות עד שיהי' פטור מחובו שמחילת המלוה הוא תמורת המעות. רק דפרעון בע"כ שמי' פרעון וממילא נפטר מחובו אבל אי הוי משכחת שלא נפטר מחובו ולא נתן לו רק לפרעון לא מהני כלל לזכות כנ"ל. וא"כ אפשר דגם באומר זכי מ"מ לא קני מלוה עד שנודע לו ונפטר הלה מחובו כנ"ל רק דאפשר דהוי כמפרש שמזכה מיד אף שלא נפטר משא"כ בהולך כו' ושפיר מתוך כו' מיגו כו' ורב סבר דהוי הולך ג"כ כמפרש כנ"ל:

שם גמרא פקדון כו' אין רצונו כו' בהוחזק כפרן ולא משני ברגיל להפקיד דלא שייך אין רצונו כו' וי"ל דמ"מ מאי זכות הוא שהפקדון אצל הב' מכשהוא אצל הראשון שהפקיד אצלו דבשלמא מלוה הי' חוב ורק גורם לממון וע"י זכיה שלו נעשה גוף הממון שלו והוי זכות משא"כ פקדון. אולם הר"ן כתב להדיא דברגיל כו' א"י לחזור ע"ש. ובאמת מדהביא הרי"ף לשון הגמרא הקושיא והתי' משמע דדוקא משום אין רצונו כו' וקשה כנ"ל וצ"ל משום דזה מקבל עליו להוליכו לו כו' ומ"מ אינו טעם דלא שייך זכיה בזה וי"ל משום דיהי' אחריות על שניהם. וגם ז"א דזה מחמת שהוא שלא מדעתו ולא שייך אלו הוי ידע הי' עושהו שליח דלמה טוב לו חיוב ש"ח של זה מזה כיון דעושהו שליח נפטר הראשון ולומר שהי' עושהו שליח שלא בעדים גם זה יש לדחות בפרט לרמב"ם ומסקנת הש"ך דאם עשאו שלא בעדים גם כן כשמודה פטור ע"ש:

שם גמ' אשרתא דסרבלי מרש"י משמע דהי' עיסקא והי' מעות דג"כ מלוה ולכך בלא הוחזק כפרן זכות. אבל תוס' פי' פקדון וכ' דאף דלא הוחזק כפרן מ"מ בדין לא היו יכולין לכופו להחזיר כיון דאמת שהי' שליח ע"ש. והא כיון שלא הי' עדים היו יכולין לכופו וצ"ל דהוי קשיא להו הא דאשתמיט כיון דע"פ דין צריכין להחזיר איך השמיט א"ע דבשלמא כשאינו כדין אף שהבטיח הוי כטלי דינר וחלוף כו' די"ל משטה משא"כ כשהוא כדין והבטיח. ולכך כ' כיון שידע האמת ששלוחו הוא ולא שייך אין רצונו כו' ושלא כדין יוציאו הי' רשאי להשתמט והי' מוכח מזה כשיודע שהדין עמו אף שע"פ דין יזכה הלה מצד שלא יאמינו רשאי להשתמט דדוקא בהא דמנין ליודע כו' מדבר שקר כו' אבל להשתמט רשאי כנ"ל:

שם גמרא ר' אחי כו'. לכאורה הא היה ב' וקי"ל הן הן שלוחיו הן הן עידיו אף ע"ז שהן שלוחים ע"ש ושליח שעשאו בעדים קי"ל דפטור מאונסין ול"ל לקנות. וא"ל דדוקא עדים אחרים שייך להכי טרח ע"ש ב"ק דכשלא שלח א' רק ב' שייך ג"כ להכי טרח. וי"ל דנהי דהן עדים אח"כ דאז אין נוגעין קודם דתיקון היסת די"ל אהדרינהו כו' אבל לענין ליתן להם המעות אין נאמני' ע"ז שהן שלוחים בתורת עדות דהן נוגעין שיתן להם המעות ורוצים להחזיק ולא ישלמו דעכשיו נגיעה גמורה דאל"ה לא יתנו להם כנ"ל והוי כשלא בעדים ואין לומרשפיר יקנו כנ"ל דעדיין חיוב אחריות כנ"ל. ובזה מיושב דלכאורה אף שמאויימים מ"מ הרי לא הוחזקו כפרנים א"כ בדין היו מוציאין ממנו ולמה לא אהדר להו די"ל אח"כ שהיה כבר בידם אינם נוגעין שוב די"ל אהדרינהו ושוב נאמנים שהם שלוחים בעדים וא"צ להחזיר כנ"ל. ולכך י"ל דשאל אם קרובין כו' ואף דמ"מ שלא כדין אין ראיה שיעשו גם מה. גם מה דא"ל שפיר עבדת כו' ולמ"ש י"ל דשוב נוגעין משום השני נח לי ראשון קשה דאם יאמרו אהדרינהו לכו ודאי דהיו כופרין ושוב נוגעין וממילא ע"פ היו צריכין להחזיר כנ"ל וא"ל שפיר עבדת.

לכאורה כיון שהוא החזיר יהיה עד מסייע ולא שייך את מהימנת בשבועה כו' ויהיה הם פטורים מאחריות דקי"ל שומר שמ"ל פטור ורק משום את מהימנת כו' וממילא גם מר' יוסי ב"כ למה רצו. אך לענין זה י"ל לכ"ע לא מהני עד אחד אף אי דלא כהרא"ש גבי שומר שמסר לשומר היינו משום דעד מסייע שנגנב לא שייך היאך לא מהימן בשבועה דהא אין חיוב שבוע' כלל שע"א פוטר וממילא אין כאן חיוב ממון אבל כאן דע"ז לא מסייע אם פשע או לא דאיך יודע רק עדותו שעשאו שליח ופטור זה שוב עדותו רק לממון ולא מהני דכבר יש חיוב ממון ע"י את מהימנת היאך לא מהימן כנ"ל: