חידושי אנשי שם על יבמות ח:

מהר"ן שפירא מלשון הרי"ף נ"ל דמפרש דהנכרית אסורה דוקא בדלא כנס המגרש את הנכרית אבל אם כנס אותה מותרת הנכרית להתיבם דמפקע בזיקתה וזה שהביא הרי"ף דכאן אסורה בדלא כנסה ואז לא מהני הגירושין דבתר זיקה ובכתבי בגמ' הארכתי בתוס' בד"ה זאת אומרת כו' ע"ש וכן מבואר בטור א"ה סימן קע"ה וז"ל אבל אם כנס בעל האחיות את הנכרית וגירש את הערוה ומת ל"ש גרש קודם שכנס הערוה ל"ש אח"כ מותרת הנכרית לאח הנשאר ועי' שם בטור ע"כ. הרי מבואר כמ"ש ורש"י בגמ' יש לו סוגיא אחרת בזה ובכתבי בגמרא הארכתי. ואף שיש לפרש דברי הרי"ף באופן שיש לאסור אפילו כשכנסה המגרש ונתרץ המשנה דתניא מותרת שהביא הרי"ף אחר כך או כתירוצא קמא או כתירוצא בתרא ונאמר דשאני הכא דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה והיינו ר"ל כשימות האח השני היא אסורה מכח נפילה קמייתא מ"מ נראה דזהו דוחק לקרוא לה איסור זיקה מנפילה קמייתא דהא בעוד חיי האח השני אינה אסורה וכמ"ש הרא"ש בשם הרי"ף ולכן נ"ל דאינה נקראת שנפלה באיסור זיקה אלא דוקא שימות האח השני ולא כנסה דאז לא נפלה קמיה אלא מכח נפילה קמייתא ואותו זמן עדיין היא זקוקה לאחות אשתו בזיקה וכמבואר בטור וכל זה מוכרחין לומר לפי תירוצא בתרא שברי"ף כאן דאילו לפי תי' קמא שברי"ף לא צריכין לחלק בהך דהכי. או מאחר דמוכרחין לחלק בכך לפי תירוץ בתרא נפרש כן דברי הרי"ף שבכאן כדי שלא לחלק בתירוצין לענין דינא ודברי הרא"ש בענין זה צריך ביאור והארכתי בכתבי על הגמרא בזה ע"ש:

בהרי"ף כדאיתא בקדושין ר"ל כדאיתא בדיני קדושין. אבל אין לפרש במסכת קדושין דהא דהאי דרבא מייתי הכא ולא בקדושין: