חידושי אנשי שם על יבמות כט.

מהר"ם ומיהו אם לא רצה יבם לחלוץ אלא ליבם כופין את המקדש לגרשה ואע"פ שנתקדשה לו שוגג והותרה ליבם וכפי' ר"ת לעיל בסמוך:

והיינו שוגג ואפילו הכי מסיק עלה א"כ מצינו חוטא נשכר ואסורה למקדש והגאונים ז"ל לא פירשו כן כו':

מהר"ן שפירא והאיך נקל כ"כ וכו' ולי נראה והאיך נחמיר כ"כ כצ"ל דודאי זהו א' מן החומרות שהחמירו עליה בסופה שתצא ממנו אפי' כשיש לה בנים וכן משמע לשון הנ"י בסמוך דכתב חייב אותם להחמיר ולגזור וכו' וק"ל:

ר"ל דתנן בהמגרש דף פ"ו דשלשה גיטין פסולין ואם נשאת לא תצא דלכך אומרים לא תצא כדי שלא להוציא לעז על הבנים דשם הבנים באמת כשרים אפילו שיש להעמיד עכשיו משא"כ הכא דאמרו חכמים הולד ממזר מזה ומזה א"כ יש כאן איסור ממזרות ולא יוסיפו שום איסור בלעז שלהם ודו"ק: