חידושי אנשי שם על שבת מב

ש"י מקשה ומתרץ וסותר כמה תירוצים מ"מ בעבור שקשה לי עוד קושיא אחרת ומכח אותו קושי' איצטריך לחילוק אחר ובאותו חילוק יתורץ גם כן קושיא זו שקשה שכתב ומוסיף רבי' ברוך דדוקא בחצר שאינו מכוס' הדומה לרה"ר וגם בחצירו דוקא שהוא פתוח לרה"ר אסרו כו' עד ועוד דאין רה"ר מצוי בינינו כו'. וליכא למיגזר מידי עכ"ל וקשה הלא הטעם דלמא אתי לכבויי. ואם כן מאי נ"מ במכוסה או שאין רה"ר ואף כי טור א"ח מקשה קושיא זו על ר"ב ואינו מתרץ מ"מ יש להקשות ולידע מה עלה על דעת הר"ב לכן אתרץ קושיא דלעיל ומתוך כך יתיישב ג"כ ר"ב וי"ל דהכי פירו' אי שרית ליה ר"ל שיראה שמתירים לו חז"ל דבר מה משום הצלת ממונו יחשוב בדעתו שמותר לחלל שבת בשביל הצלה ואם יראה שהדליקה גוברת ולא יכול להציל בענין אחר אז יכבה לכן לא שריק ליה כלום אבל בהיתר בנתינה לנכרי או להוליכו פחות פחות מד' אמות אף כי שרינן ליה לא יחלל יותר כי אין צריך ואין להקשות א"כ למה במת אמרי' בפ' כירה אי לא שרית ליה אתי לכבויי משמע דאפילו בדליק' אמרי' אי לא שרית לי' כו' שהרי התוס' מקשים ומתרצים דבמת פירושו אי לא שרית ליה אתי לכבויי במזיד כי אדם בהול יותר על מתו מעל ממונו י"ל דבמת ענין וטעם אחר שיש לחוש למזיד ובזה מתורץ כי ר"ב הוא מפרש כמו שפי' שהאיסור דאי שרית ליה יסבור שמותר לחלל שבת בשביל ממון ולכן אמר ר"ב דדוקא אם היו מתירין לו לחצר שאינו מכוסה וגם רה"ר סמוך לו אז יש לחוש שיסבור שמות' לחלל שבת בשביל ממון ג"כ כשיצטרך אבל כשהוא מכוסה וגם אין סמוך רה"ר אף כי מתירים לו להציל בענין זה משום זה לא יטעה לומר שמותר לחלל בכבוי כי הצלה זו אינו דומה לחילול שבת של כבוי: