חידושי אנשי שם על ברכות לח.

מהר"ם משגרו לאנשי ביתו אינו ממנין העשרה בגמ' אלא ביש אומרים מסיק לה:

ד"ת אע"פ דהני ספקי דרבנן מיהו להידור מצוה קאמר דעביד לחומרא אי נמי משום דעיקר הידור מצוה דאורייתא היא דכתיב זה אלי ואנוהו ודרשי' התנאה לפניו במצות. ממ"ר אב"ד ז"ל:

מהר"ם באשר"י ובתוס' מפרשי דהך תירוצא דמתרץ הכא דלכתחלה צריך לשומעם על הסדר היינו דוקא בין ברכה לברכה שהמברך שותק מעט אבל בשעה שהוא מברך אם היה מדבר אפילו בדיעבד לא יצא וזהו לד"ה אפי' לפרש"י נמצא מה שחולקים בו פרש"י ורבני צרפת כשנתנו לו לברך ועדיין לא התחיל שאוסרין רבני צרפת גם את האחרים מלהסיח ונ"ל שכן מוכיח בתוס':

ד"ת תימה דסוף סוף למה לא החמירו נמי בפסוק ראשון או פרשה ראשונה לישב כמו בברכת המזון ואולי מפני שהוא נוסח מעט ומהכא אמר אותו וקצר המפרש. ממ"ר א"ב ד"ל ז"ל: