חידושי אנשי שם על ברכות כט.

ד"ת לא ידעתי מה כח יש לקושיא זו שהרי לא יהא הלשון הזה כולל יותר ממ"ש לגבי אורז ולבסוף ולא כלום ופי' ר"ת דלעולם מברך בנ"ר ואם מפני שכאן מברך הברכה הראוי' לה גם לגבי אורז ברכת נפשות ראויה היא לה מאחר שאינו דגן ממש:

מהר"ם שעור דבריו ואע"פ שאינו מצטרף עם מה שאכל כיון שמברך עליו מתחלה אפ"ה לאחריו אין צריך שום ברכה כלל כו':

לכאורה אין זה שום אע"פ אלא כ"ש הוא אם כשבא בתוך הסעודה טעון ברכה לפניו כ"ש אם בא אחר סיום הסעודה שיטעון ברכה לפניו וכדמשמע לישניה בסמוך ואע"פ שעדיין יש לו לאכול פת אחרת שטעון ברכה לפניו אלא היינו רבותא מה שמברך עליו במ"מ אע"פ שכבר סיימו מלאכול ואינו צורך לו למזון כ"כ אפ"ה שייך ביה במ"מ:

ד"ת קשיא לי דהא ר"ח אמורא הוא אלא שלהיותו מדור הראשון של האמוראים הוא במדרגת תנא לפעמים כמו רב שאומר לפעמים רב תנא הוא ופליג וחזקיה ורבי יוחנן ודומיהם ועוד ק"ל על התשובה שמשיב כי אם הוא תנא ממש איך יכולין לדחות דבריו כל עוד שלא ימצא תנא דמסייע להו. ממ"ר אבד"ל ז"ל: