חידושי אנשי שם על בבא מציעא נ.

מהר"ם והלכתא כוותיה לשון רבינו אשר לאפוקי מדרבא דלא בעי למיתב ליה אגרא יתירא וכ"ש דאין הלכה כאביי ע"כ פי' אין צריך להוסיף על שכרו משום תוספת הקב אם לא הוזק אבל אם הוזק ישלם נזק וז"ל חו"מ מל' הרמ"ה וליתא לדרבא דאוקמא אגרא יתירא ומסתברא דלא יהיב ליה אלא נזק בלבד אבל ד' דברי' לא מחייב אלא היכא דאזקיה בידים ע"כ ואין הלכה נמי כאביי דאמר בשחבסו לאלתר אלא אפי' לא חבסו לאלתר מיחייב בהזיקו שמחמת שנתייגע נכנס בו חולשא והוזק לאחר שעה ואפי' בזמן מופלג אם רואין שמתנונה והולך ועיין בחו"מ סימן שט:

ועיין בחו"מ סימן שט מביא תשובת הרא"ש שפסק לחייב בכל שינוי מפני שזה בקי בטיב בהמתו ויודע מה היא ראוי לילך ובאיזה מקום ושיעור המשאוי שהיא ראוי לשאת ומפני כן התנה וחייב השוכר אם לא ששינה להקל אי נמי בשוה שלא יהא משוי זה כבד יותר כבסימן שח: