חידושי אנשי שם על בבא קמא כד:

מהר"ם נראה שהיא הג"ה נתלית בספרי רבינו שהרי כבר פסק ואפי' נחבטה כו' וכן מוכח מגי' הנ"י [וכ"ה הב"ח]:

צ"ע באשר"י שכתב שם א"נ דחפוה ונפלה פטור הכא דשן ורגל בשמירה פחיתה סגי ליה כש"ח וגדולה מזו כתב כיון דבעלים פטורים פטור גם ש"ש שלו אע"פ שאם הזיקה צריך לשלם לבעלים דא"ל להכי יהבי לך אגרא לנטורי נטירתא יתירתא מיהו אם הזיקה ע"י שדחפוה פטור דהתנן מסרו לשומר כו' כולן נכנסו תחת הבעלים וכי היכי דבעלים פטורין אם דחפוה ונפלה גם שומר פטור וכן פסק הר"מ הלוי ז"ל עכ"ל אשר"י ונ"ל הקנון ראיה לדברי הרא"ש מן התוס' דפרק כיצד בשמעתין דכלב שנטל את החררה דפריך ולחייב נמי בעל גחלת ומשני' כששימר גחלתו ופריך תו אי כששימר גחלתו מאי בעי כלב התם ומשני כשחתר והקשו התוס' שם וז"ל וא"ת ומה שמירה היא זו כיון שיכול הכלב ליכנס שם בחתירה דסתם דלתות חתורות הן אצל כלב וי"ל כיון דנטר כדנטרי אינשי לא אטרחוהו רבנן טפי עכ"ל תוס' והכי נמי דכוותה אע"ג דדחפה חדא לחברתה כיון דנטר כדנטרי אינשי לא אטרחוהו טפי ופטור על נזקיהן כמו בעל הגחלת ואין סברא לחלק דהתם מיהא עבד שימור קצת לגבי גחלת אלא שאינה מספיק גבי חתירה דהרי נמי דכוותה ודאי עביד שמירה קצת לגבי בהמה זו שלא תפול אלא שלא היה מספיק לגבי דחיפה איכא למימר לא אטרחוהו רבנן טפי כי התם: