חידושי אנשי שם על בבא קמא כא:

מהר"ם דאילו עבד הכי ג"פ הדר הוי ליה בר קטלא דהוי כמועד להתחכך בכתלים דלעיל שלהי פרק שור שנגח ד' וה':

פי' שומתם של ולדות לא צריך לפרש דפשיטא דשמין שויין של ולדות בפני עצמן ולא אגב האשה אלא בשומת שבח ולדות מה שהאשה היתה משבחת מחמת הולדות בזה המשנה מדברת ומוסיפין הדמים הללו על דמי הולדות ונותנין לבעל כך פי' התוס' בהדיא לעיל בריש פ' גבי הא דאמר רבא אין שמין פרה בפני עצמה ולד בפני עצמו בד"ה וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו:

ל' גמ' [דף מט:] אמר רבה משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה מוציאין אותה מידו מ"ט כיון דמית [ליה] גר פקע ליה שיעבודיה משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר [וכ"ה הב"ח]: