חידושי אנשי שם על בבא קמא כב.

מהר"ן שפירא אע"ג דלעיל פ' המניח פסק הלכתא ישמואל דכולם מבורו למדנו מ"מ שייך שפיר לפסוק כאן הלכתא כרב וחייב בבור גופו דוקא להבלו ולא לחבטו דבשאר דברים כגון אבנו וסכינו ומשאו ודאי מחייב בחבטה וכאן שאני דקרקע עולם הזיקתו ודבר פשוט הוא. ובעל שלטי הגבורים האריך בזה מאד:

מהר"ם לפי הכתוב לפנינו בנוסח רבינו הגהתי ואסיקנא טעמיה דרב נחמן כו' והאמר מוכיח שאינו מנוסח רבינו וכן הוא בהדיא בדברי הר"ן גם באשר"י שניהם כתבו שלא הביא המסקנא ותמה עליו האשר"י מזה ונראה שהיה הג"ה ניתלת בספרי רבינו מאיזה חכם וטעו הסופרים והעלוה בפנים וכ"כ עליו ב"י בנימוקי ח"מ ועוד תימה על תימה שמסיים ואי דרך נפילה נפל והיינו כרב דתני רב חנניא לסיועיה לרב כי יפול עד שיפול דרך נפילה ומת בחבטא משמע אפי' בידוע דלית ביה הבלא כגון גובה וכהאי אריתא דדלאי שיתא דאיירינן ביה והיינו כשמואל גם מה שמסיים ושמעינן מינה דרב נחמן כשמואל ס"ל קשיא לי מהיכא משמע דאטו מי לא מודה רב בחבטא י' לענין טריפות דתנן הנפולה וכל הנהו גוונא דמפרש בפ' אלו טריפות אטו כולהו דלא כרב והכא גבי בור טעמא אחרינא הוא דפטור בעל הבור דקרקע עולם הזיקתו אי לאו דדייק מסוגיא דגמ' דאיצטריך לאוקמי מתני' דהיו פחותים מי' באיגנדר איגנדורי דאילו לרב אתא כפשטה משום דלית ביה הבלא פטור וחוזרני לומר דנוסחא שלפנינו דדייק הוא ותופס כמסקנא דגמ' אליבא דר"נ ואין חבט בפחות מי' וכשמואל ופ"ל לרב אלפס דמודה שמואל בברייתא דרב חנניא מגזירת הכתוב א"נ משום דחשבי ליה קרא אנוס בעל הבור לגבי נפילה דאחורא כיון שלא כדרך הליכתה פשעה בהמה ושינתה בעצמה לעמוד על מקום מסוכן ואפי' שור חרש נהי דדרך הלוכו לא מזדהר אין דרכן למסור עצמו בסכנה כזה לעמוד אצל הבור וה"ל משנה ובא אחר ושינה בו פטור ותלמודא דמייתי מינהי סייעתא לרב משום דליכא הבלא היינו דרהיטא דטעמא הוי וסברא פשוטה אבל ודאי לשמואל נמי אתי שפיר תדע מדלא פריך מינה לשמואל ונוסחא משובשת נזדמנה לרא"ש ולר"נ או נוסחא קצרה שלא נתפרשה כל צרכה וקרוב לזה נמצא בגי' הלכות גדולות שפוסק בפ' אלו טרפות בהדיא דאין חבט בפחות מי' ובתר הכי מייתי הך עובדא דאריתא דדלאי ומסיים בה אלמא קסבר רב נחמן יש חבט בפחות י' ותו לא מידי אע"כ סומך על סוגיות הגמ' והוי כמו וכו' ומראה מקום הוא בלבד ה"נ לגי' האלפס הראשונה שהיתה ביד הרא"ש והר"ן יש לפרש כן והשתא אתי שפיר כולי מלתא וכהלכתא וה' יתברך יאיר עינינו בתורתו אמן ועד נאמן אעידה לי על דברי רמב"ם שרוב פסקיו הולכים על שיטת האלפס אלא במעט והאי פיסקא דגובהה י' וחבטא עד שיפול דרך נפילה כדרך שכתובה כאן בהלכות לפי הנוסחא שלפנינו כן פסק במיי' בספרו בפי"ב. מהל' נ"מ: וז"ל מהר"ן שפירא ואפשר לישב הנוסחא שלפנינו והיינו דהרי"ף לא החליט ההלכה כרב שהרי מסיק דאיכא מ"ד דהלכתא כשמואל ולהכי מייתי מאי דאמר ר"נ בתחלה לרבא דמשמע מיניה דס"ל כרב ותו מייתי למסקנא דגמ' אליבא דר"נ דמשמע מיניה דס"ל כשמואל וכמו שמסיק הרי"ף וקושית הרשב"א והרא"ש שתמהו על הרי"ף שלא הביא המסקנא אפשר ליישב כיון דמדברי ר"נ שהשיב לרבא משמע להדיא דס"ל כרב ומאי דמסיק בגמ' דאיגנדר לבור הם דברי סתם תלמודא שרצה ליישב דברי ר"נ גם אליבא דשמואל אבל לא נשמע כן בפירוש לר"נ וא"כ לא שבקינן מאי דשמעינן להדיא מר"נ ממאי דמסקינן בסתם תלמודא אליביה ולא שמעינן ליה שאמר כן להדיא ובפרט שיש לנו ברייתא המסייע לרב וודאי נכון לפסוק מה שאמר ר"נ להדיא הוא אליבא דרב. ולא נחוש למה שרצה סתם תלמודא ליישב דברי ר"נ גם אליבא דשמואל. בשגם שלא מצאתי מי שמסייעני בישוב קושיא זו. מ"מ כתבתי מה שנ"ל ובספרי רי"ף החדשים (והוא מהר"ם) האריך בזה בהג"ה עד מאד ואין דבריו נכונים:

איני יודע מה טעם תלה חשש החבט משום פסיקת חוט השדרה ולא משום ריסוק איברים שהיא חששא יותר כוללת וע"כ תרתי נינהו כדמוכח באלו טרפות עיין בס"ת פי' י"ח:

הרא"ש מביא גי' רבינו כאן הראשון חייב ומפרשו אף הראשון