חידושי אנשי שם על בבא קמא כ.

מהר"ם האי כלומר נקט רב אלפס לפי מה דקי"ל כר' נתן דאסר לקיימו כדמסיק בסמוך אין זה סברא של ר"א אלא שחייב בדיני אדם זהו שכתב לית הלכתא כר"א ואין להקשות לר"א דמחייב בדיני אדם מ"ש מבור דתניא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור כדפריך בגמ' דאיכא למימר דטפי איכא תקנתא לבור משור נגחן כדפי' בתוס' לתירוץ ראשון ומסברא הוא דאמרי' דר"א אמרה למלתיה לחיובא מסדר מחלוקתן ור' נתן לאיסורא לחוד מדהוה ליה למתני מנין שהמגדל כלב רע חייב ועי"ל דאביי נמי מודה דעיקר טעמא דר"א מקרא דולא ישמרנו שוב אין לו שמירה וחיובא משמע אלא שבא לתרץ מ"ש בור דכתיב נמי ולא יכסנו ולא דרשינן הכי ומתרץ שזהשור המועד להזיק עומד טפי להזיק מבור המכוסה דהא אית ביה נמי איסור בקיומו מדר' נתן משא"כ בבור מכוסה:

מהר"ן שפירא ואע"ג דמסתמא איירי בדאיכא עדים על הנגיחה דאילו אין כאן עדים לא היה חייב כלל דהוי מודה בקנס פטור. י"ל דהא קי"ל דאין הודאת פיו גדולה מהודאת עדים ואילו תבעו חבירו מנה לי בידך והלה כופר בכל ועדים מעידים שחייב לו נ' זוז צריך לישבע על נ' אחרים כמבואר בטור חו"מ סי' ע"ה ה"נ וק"ל: