חידושי אנשי שם על בבא קמא טז:

מהר"ם נ"ל אגב שיטפא נקט הכי משום דאי דנבילה הוי תשלומי דמזיק דהוי כמו שהתורה זיכתה למזיק וממנה ישלם לניזק א"כ כל מה שהשביחה אחר מותה הותיר חלק תשלומין גבי ניזק ומיהו רש"י לא תלה הקושיא בשבח נבילה אלא כגון ששור החי דמי חציו מגיע יותר מפחת שפחתה מיתה במת:

דתניא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד בין במתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד כו' לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון:

אף ע"ג דסוגיא דשמעתא דלא כרב פפא דמוקים מתני' בברי ושמא מדשני במסקנא ראוי ליטול ואין לו וכדמוכח בפירש"י דהוי דלא כרב פפא וכן כתב הר"ן לקמן בסמוך אבבא דהניזוקין שנים ודוקא היכא דמזיק מודה בקטן כו' מיהו גם ר' חייא לא אוקי רישא בברי וברי דוקא אלא דלישתמע אליבא דסומכוס ואין הלכה כמותו:

הא דלא חשיב בתרתי חדא דלא אזלינן בנזקין בתר אומדנא ואידך אפי' בניזק ברי ומזיק שמא וכ"ש במזיק ברי דבאותו ענין דאזלינן בשאר דיני ממונות בתר אומדנא דהיינו בין בברי וברי בין ברי ושמא אית לן נמי למימר בנזיקין דלא אזלינן בתר אומדנא בכל ענין הלכך לא חשיב אלא חד: