חידושי אנשי שם על בבא בתרא ג.

מהר"ן שפירא קושיא זו איתא בגמ' אהא דאמר ר"ל לעיל בסמוך. אבל בהא דבעי למפשט האבעיא מייתי לשון אחר. ונ"ל דמאחר דכל כמה דלא ידעינן לההוא תירוצא דכל יומא ויומא זמנו הוא משמע ממתני' דאפי' תוך זמנו ממש נאמן לומר פרעתי א"כ לא אפשר ליה להביא הפשיטות של האבעיא דאז ודאי משמע דאינו נאמן לטעון פרעתי בתוך זמנו ממש ולכך מביא הא דהקשה על ריש לקיש דממילא נפשטה האבעיא דלא שייך כלל למבעי בעיא ודו"ק:

עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן לו באשר"י האריך לתמוה בזה ע"ש:

וז"ל תוס' אע"פ שאין לרוניא בגופה של קרקע כלום מ"מ הואיל שהוא עובדן הרי הוא מצרן כמו דאמרי אינשי ד' לצלא נותנין ד' זוז על העור וכמו כן צריך ליתן לצללא לאומן המעבד את העור ע"כ ולזה נתכוין הנ"י אף שאינו מדוקדק בלשונו:

ד"ת לשון הרנב"ר ז"ל הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמנו וכו' ליכא לפרושי דבתבעו אחר זמנו עסקינן ואמר לו פרעתיך גו זמניה דאי הכי היינו בעיין דלקמן דבסמוך אי אמרי' מה לי לשקר במקום חזקה או לא וליכא למימר נמי דתבעו בתוך זמנו ואמר לו פרעתיך דא"כ הכי הוה ליה למימר ואמר לו בתוך זמני פרעתיך מדקאמר פרעתיך בתוך זמני משמע דלא בגו זמנו קאי השתא לפיכך פירשה הראב"ד ז"ל דכשתבעיה ביומא דמישלם זימניה ואמר לו פרעתיך בתוך זמני עסקינן דאע"ג דאסיקנא בפ' השואל דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זימניה היינו אם טוען דבההוא יומא פרעיה מהימן אבל לא אמרי' ביה מיגו במקום חזקה משום דלאו מיגו מעליא הוא דמכסיף למימר עכשיו פרעתיך דבו ביום לא משתלי אינשי הלכך ניחא ליה טפי למימר דבתוך זמנו פרעו אבל ההיא דלקמן כשתבעו לאחר זמנו דבההיא הוא דקא מבעיא לן אי אמרי' מיגו במקום חזקה אי לא אבל הרמב"ן ז"ל פירש דבתוך זמנו עסקינן והכי קאמר פרעתיך אע"פ שהוא בתוך זמנו אבל תבעו ביומא דמישלם זימניה כיון דנאמן לומר פרעתי היינו בעיין דלקמן דתבעו לאחר זמנו דכי היכי דלאחר זמנו מהימן משום מיגו ה"נ ביומא דמשלם זימניה דאם איתא דביומא דמשלם זימניה איירי ובעי למימר דאינו נאמן אע"ג דאיכא מיגו הו"ל לפרושי בהדיא ע"כ:

מהר"ן שפירא רצה בזה דמאחר דעל כרחנו צריכין לאוקמי בהכי תו לא איצטריך תלמודא לפרש. וע"ז אמר אבל הרמב"ן כתב דה"ה בתבעו בגו זמניה מצינו לאוקמי ולפרש מהא דאמר פרעתיך א"כ מאחר דאפשר בהכי ודאי שנפרש ליה הכי א"כ מיירי ר"ל אף בגוונא זו ודו"ק: