חלקו של יוסף (ש"ס) צז

שהרבית היא קרקע נקרא נשך אוכל נשך כסף שהרי הוא נושך לו את האוכל וכסף שלוקח עבור זה קרקע יותר משיווי האוכל והכסף ולהיפך אם ההלואה היא קרקע והנשך מטלטלין נקרא נשך אוכל נשך כסף שהרי הוא לוה ממנו קרקע פחותה ועתה הוא לוקח כסף או נשך יותר מכפי השיווי ונושכו אוכל או כסף ונקרא נשך כסף

ויש לחקור בהלוה לו קרקע אם לא התחייב בפירוש קרקע רק שהתחייב להחזיר לו בעד הקרקע ששוה מאה זוז מאה ונ' זוז אם נקרא נשך קרקע או לא דהרי בהלואה עיקר הדין הוא שצריך להחזיר לו מה שלקח ממנו אם כן אם הלוה לו קרקע הדין דצריך להחזיר לו קרקע שוב הא לא הוי נשך אוכל רק קרקע בקרקע או דרק אם חייב רק קרקע שם הדין שנקרא נשך קרקע ומותר אבל זה הא אינו חייב רק קרקע שוב נקרא נשך כל דבר ועובר בלאו של רבית כיון שהתביעה הוא חוב

ונראה בזה פשוט דאף שיכול לסלק בכל דבר מ"מ נקרא נשך קרקע כיון שעיקר התביעה קרקע שהרי התוס' כתבו שאף אם שאל קרקע והתנה שאם ישטוף נהר ישלם לו שדה וחצי גם כן נקרא נשך קרקע ושם הא אם ישטוף אין חייב רק קרקע שהרי רק דמי שטיפה חייב לשלם ולא יותר אעפי"כ נקרא נשך קרקע משום זה שמעיקר הדין קרקע הלוה לו צריך להחזיר קרקע רק אם אין לו קרקע יכול הוא לסלק דמים נקרא נשך קרקע ואין אסור אם כן גס בהך דינא נקרא נשך קרקע איברא דצריך להבין נהי דגוף הדבר מעיקר הדין צריך להחזיר קרקע משום דקל דקרקע שקל מיניה אבל בנשך שם הרי לא שקיל קרקע מיניה ויכול להחזיר כל דבר והוא ככל רבית התורה אם כן הנשך הוא לא קרקע רק ככל נשך ולמה דין הוא שיכול ליקח נשך זה הרי הוא נשך כל דבר ואף שיכול לסלק בקרקע הא כל נשך יכול לסלק בקרקע ונקרא נשך כל דבר

ונראה מזה דמעיקר דין רבית אי לאו שאסרה תורה אז היה הדין נותן שיכול אדם להתחייב מאה ועשרים עבור מאה אלא דחידוש התורה הוא שאסור לפי"ז בקרקע דלא חידשה תורה איסור זה שוב נשאר הדין על מכונו שיכול הוא להתחייב מאה ועשרים עבור מאה וע"ז מועיל התחייבות שיהיה כאילו הלוה לו כל המאה ועשרים אם כן גם לגבי דין זה של קרקע אם יכול. להתחייב יותר הפירוש שנעשה חיוב קרקע וחצי תחת קרקע אחת ושוב כמו שעיקר החיוב הוא קרקע כן הנוסף הוא קרקע שהוא תשלומין אחד עבור הקרקע רק אם אין לו קרקע יכול לסלקו בכל דבר אבל עיקר החיוב קרקע ונקרא נשך קרקע ומותר

עוד הביא שם המ"ל ורבינו ירוחם כתב דקרקע אין בו רבית ופירש דמיירי כגון שהלוה לו עשר גפנים טעונות בי"א וכתב ע"ז אבל הרשב"א כתב דיש בהם רבית והב"ח הבין דהרשב"א לא פליג רק. אמציעות דרבינו ירוחם דס"ל דלא ממעטינן מכלל ופרט וכלל אלא הלואת קרקע בקרקע ממש אבל יוד גפנים בי"א גפנים נשך אוכל מקרי והקשה בזה המ"ל דמ"ש ולענ"ד כונת הרשב"א לפי"ד הב"ח פשוט דודאי עיקר הטעם שאין רבית בקרקע הוא משום דכתיב נשך כסף צריך שיהיה נשך של כסף או נשך בעד כסף וש"ד אתרבי מנשך כל דבר שמרבה שארי דברים אבל נשך אוכל הוא איסור בפני עצמו ואף שאינו נכלל בנשך כסף ובנשך כל דבר כגון קרקע שאינו נכנס בזה הנשך אסור מדין נשך אוכל שהוא איסור בפני עצמו לכך גבי נשך אוכל כיון שהוא אוכל אסור אף שאין נכנס בכלל ופרט דנשך כל דבר אשר ישך והכלל ופרט הוא רק במקום שצריך לכסף ושוה כסף

ולעצם רבית בקרקע שהבאנו שדעת תוס' הוא דאין היתר מה"ת רק אם שניהם יהיו קרקע הרבית וההלואה דעת הר"ן בכתובות פרק נערה היפך זה שכתב שם על הגמ' דנערה (מו) דאתיא שימה במוציא שם דע משימה דנשך דאינו בקרקע מכאן למדו תוס' שהנותן קרקע ברבית מלוה אין בו משום רבית דאורייתא כו' והא דאמרינן בע"ח רבית גמורה והתורה התירה התם זוזי דזביני חשיבי: כהלואה ופירי דאכל שכר מעותיו אבל נתן קרקע ברבית מלוה אינו רבית של תורה כו' ומיהו ודאי מדרבנן אפי' בקרקע מתסר דלא גרע מרבית דברים עכ"ל הנה גילה דעתו שאף אם הלוה לו מעות כיון שהרבית קרקע לא נקרא נשך שנשך פירושו הרבית וברבית אמרה תורה שיהיה דבר המיטלטל ומה שהתוס' הוכיחו מבתי עדי חומה דאף קרקע עבור הלואת מעות הוי רבית של תורה חולק הר"ן דשם פירות הוא שאכל והביאור פשוט דהר"ן ותוס'