חלקו של יוסף (ש"ס) צו

לא היה רגיל בזה מקודם שנאמר נשך כל דבר עכ"ל לכאורה הדבר פלא דבמודר הנאה קיי"ל דיש חילוק דבמקום שנוטלין שכר אסור לו ללמוד ובמקום שאין נוטלין שכר לא הוי הנאה ומותר לו ללמוד ולמה גבי רבית לא חילק בין מקום שנוטלין שכר למקום שאין נוטלין שכר

והנלע"ד בזה פשוט דאילו היה הדין ברבית הנאה ודאי היה הדין שאם נותנים שכר על הלמוד אסור ואם אין נותנים שכר מותר אבל כאן הא חידשה תורה נשך כל דבר נשך דבור אסור ואין שם הדין הנאה רס הדין הוא שדבור שאילו לא לוה לא היה עושה זה אסור ולכך אסור להקדים שלום אף שאין נותנין שכר על הקדמת שלום מ"מ הא אילו לא לוה אותו לא היה מקדים לו שלום אם כן נושך אותו את הדבור אם כן גם למוד אף שאין נותנים שכר על הלמוד מ"מ אילו לא לוה אותו לא היה מלמדו כיון שאינו רגיל ללמדו ומפני מה מלמדו רק משום זה שלוה לו אם כן נושך לו דבור ואסור

ולפי"ז מבואר היטב דהבעל התרומות כתב והביאו הב"י בסימן ק"ס בטור דהא דאסור ללמד אם אינו רגיל אף בנו אסור ללמד כיון שאב חייב ללמד תורה בשכר וכתב הב"י דתלוי במנהג שאם נותנים שכר אסור ללמד ואם לא מותר מבואר דהעיקר תלוי בשכר ואילו בהוא עצמו ללמוד תורה אין חילוק אם נותנים שכר או לא ולפימש"ב לק"מ דגבי הוא עצמו יש זה האיסור של נשך כל דבר לזה אפי' בחנם אסור כיון שאינו רגיל הוא נשך כל דבר אבל בבנו שלו לא נתן שום דבר ואינו נשך דבר רק יש לאסור משום רבית שנהנה ממנו תלוי אם נותנים שכר הרי הוא נהנה ממנו ואסור אבל אם אין נותנין שכר אינו נהנה ושרי שוב פקחתי עיני ועיינתי בבעל התרומות עצמו ומצאתי מפורש כדברינו ז"ל בשער מ"ו ח"ג סעיף י"ב גם כתב הר"מ ז"ל שאסור ללוה ללמד למלוה מקרא או גמרא כל זמן שהמעות בידו אם לא היה רגיל בכך מקודם שנאמר נשך כל דבר ומסתברא דאפי' בנו של מלוה אסור ללמדו הלוה מקרא או גמרא דאע"ג דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא אסור כיון שהאב חייב ללמד בנו תורה ואפי' בשכר אשתכח דלדידיה משתרשי ואסור עכ"ל הרי מפורש דרבית של כל דבר לא שייך משום שאין זה הדבר למלוה ושייך רק רבית דהנאה משו"ה תליא אם נוטלין שכר הוי הנאה ואסור ואי לא שרי

והמשנה למלך תמה על בעל התרומות למה לא אשמעינן דאפי' בן בנו אסור לו ללמד תורה שהרי אף את בן בנו חייב ללמד תורה אפי' בשכר כמש"כ הרמב"ם פ"ה ולענ"ד פשוט דאין חייב ללמד תורה רק אם בנו אין רוצה ללמד אבל כ"ז שבנו יכול החיוב על בנו ואף אם מלמד לבן בנו מקיים תלמוד תורה של ולמדתם את בניכם אבל בשכר אין חייב ללמוד כ"ז שבנו קיים אם כן אין זה משתרשי ליה ושרי ולדידיה אינו נשך כל דבר כיון שאין הלמוד להלוה לעצמו ויוצא מכ"ז דגדר נשך כל דבר אינו משום הנאה רק דבור דין מיוחד שאסור

דין רבית קרקע

הנה נחלקו הראשונים המ"ל פ"ד ממלוה אם רבית שייך בקרקע והטור כתב ופר"י חוץ מקרקע כגון שהלוה לו ה' בשש ובפרק נערה (דף נו) כתבו תוס' דמשכח"ל רבית קרקע שהלוהו שדה שאם ישטוף הנהר יתן לו שדה וחצי מבואר מדברי תוס' דלא משכח"ל רבית קרקע רק אם שניהם יהיו קרקע מה שלוה ממנו ומה שמחזירו אבל אם אחד אינו קרקע שוב לא הוי רבית קרקע ונראה בביאור דבריהם דהנה עיקר מה שאין רבית בקרקע הוא משום דילפינן בכלל ופרט וכלל כמו שכ' תוס' כתובות (מו) והגהות מיימוני דכתיב כל דבר אשר ישך כלל כסף אוכל פרט כל דבר אשר ישך חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר ולפי"ז סוברים הם דנשך נקרא גם גוף ההלואה וגם הרבית גוף הלואה פירושו שזה שלוה לו הוא נושך את זה שלוה לו על ידי מה שלוקח רבית ונקרא נשך אוכל וכן גם זה הרבית נקרא נשך שהרי מה שלוקח רבית הוא נושך לו ולפי"ז דין הכלל ופרט הוא נשך אוכל נשך כסף שצריך שישך לו דבר מיטלטל ולא קרקע לזה אם ההלואה היא מטלטלין אף