חלקו של יוסף (ש"ס) צה

המותר לישראל ותי' אי נמי קצירך אמר רחמנא דידך אין של הקדש לא ולפלא הוא לכאורה דברי תוס' הרי מפורש בירושלמי דושבתה הארץ לד' דאף דבר שהוא לד' קדושת שביעית חל עלה ואיך כתבו תוס' דבהקדש אין שביעית נוהג נגד הירושלמי והתוספתא

ונלע"ד דדברי תוס' ברורים ונקדים שמבואר בע"ז (דף טו) דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית אף אם הוא בעצמו אינו עושה בה מלאכה לפי"ז יש ב' דינים בשביעית הא' הוא על האדם שהוא אסור לחרוש הב' הוא על השדה שאסור לעשות בו מלאכה מפני שהפירות והאילן הם של שביעית ויש קדושה בהשדה והנה בפירות יש ב' מיני קדושות ושניהם נובעים ממקורים מופרדים הא' הוא שפירות שביעית אנו צריכים לנהוג בהם קדושה והיינו משום שהם גדלים משדה זו שהיא קדושה בשביעית הב' היא נובעה מאיסורי האדם כגון משומר שאסור בשביעית אף אם ירצה לנהוג בה קדושות שביעית משום דמה שהאדם אוסר בפירות הוא שאף אם ירצה לנהוג מעתה קדושת שביעית בפירות אסור לאוכלם כיון שהאדם לא נהג קדושת שביעית לפי"ז מבואר היטב דמה שמבואר בירושלמי ושבתה הארץ לד' דאף דבר שהוא לד' קדושת שביעית חל עלה היינו רק זו שהיא מדין קדושת קרקע שהוא מדין ושבתה הארץ ודאי נוהג אף בהקדש אבל הך דמשומר שהוא אסור משום שדך לא תזמור שהוא דין על האדם זה אין נוהג רק בשדך ולא בהקדש

לפי"ז מיושב היטב הירושלמי במה שגדל בבית צריכא דכתיב שדך לא תזמור וכתיב ושבתה הארץ דפירוש הירושלמי הוא דכיון דיש ב' דינים בשביעית הא' על האדם שהוא משום שדך לא תזמור וז"א במה שגדל בבית והב' הוא במה שגדל בבית והיינו ושבתה הארץ שהוא דין ב' ושם כתיב ארץ ולא שדך לפי"ז הגדל בבית במשומר אין בו איסור משום הך דמשומר שאינו שדך אבל יש בו איסור משום ושבתה הארץ וצריך שוב לנהוג בו קדושת שביעית

ואחרי ביאור זה מבואר דלק"מ משה"ק על הך דמביאין עומר בשביעית משום לדורותיכם ולמה לא יביאו ממה שגדל בבית לפי"ז לק"מ דהרי הך דמביאין משומר לק"מ דמה שהוא דין על האדם הרי בלא"ה אין נוהג בעומר משום קצירך ולא קציר הקדש ועיקר קושית הגמ' היה מהך דלאכלה ולא לשריפה שקדושה זו נובעה ממה שגדלה בשדה של שביעית ודין זה הרי נוהג אף בגדל בבית משום ארצך אם כן הרי אין שום עצה על הך דלאכלה ולא לשריפה לפטור מאיסור זה בשביעית וכיון דכתיב לדורותיכם בע"כ דמביאין בשביעית

סימן יב

בדין רבית דברים ורבית קרקע

כתב הרמב"ם פ"ה מהלכות מלוה ולוה הי"ב מי שלוה מחבירו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום אסור להקדים לו שלום ואין צריך לומר שיקלסו בדברים או ישכים לפתחו שנאמר נשך כל דבר אפי' דברים אסורים וכן אסור לו ללמד את המלוה מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם