חלקו של יוסף (ש"ס) צג

דאמר במסכת ברכות (דף לה) כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהג בנטיעה אחת אלא בכרם שלם וכבר תמה רע"א בגליון והניח בצע"ג וביאר בתשובה סימן קע"ו וז"ל במחכ"ת כונתי היה לתמוה על רש"י דמה ענין ערלה לרביעי דפלוגתייהו רק ברביעי אבל בערלה פשוט דלכו"ע כל הפירות ואפי' פלפלים חייבים וממילא אף נטיעה עכ"ל אמנם לפי האמור יבואר על נכון דודאי גם רש"י סובר כדעת כל הפוסקים דערלה נוהג בכל המינים רק דסובר רש"י דכיון דילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים הרי חזינן דלא נקרא עץ פחות מטפח והרי בערלה כתיב ונטעתם כל עץ מאכל ומזה הטעם אין נוהג רק באילן אם כן פחות מטפח דלאו אילן הוא הרי אי אפשר להיות דין רביעי נוהג בו אמנם למ"ד נטע רביעי הרי חידשה תורה שאף נטע יש בו רביעי ונטע הוא אף פחות מטפח ממילא מכיון שיש נטע רביעי אף ערלה נוהג בו וזהו שכתב רש"י דס"ל כרם רבעי אם כן אם פחות מטפח דלאו אילן אין בו ערלה רק משום כרם משו"ה בנטע של פחות מטפח צריך שתים כנגד שתים ואחת. יוצאה זנב

והא לא תיקשה לשיטת רש"י דכיון דגבי מקדש הדין שאין מקדש אם היא ילדה פחות אף בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ואילו בערלה שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הוי ערלה וממנפ"ש אם ל"ה כרם אף לערלה ל"ה כרם ואם הוי כרם אף לכלאים הוי כרם לק"מ דרש"י לטעמיה דרק בכלאים דרבנן הקילו סובר דשתים כנגד שתים ואחת יוצאה בע"כ דהוי כרם מדיש בה ערלה אף שפחות מטפח והא דכלאים אינו הוא משום דמיירי לענין כלאים דרבנן יזה שהכריח לרש"י לפרש בכלאים דרבנן ולא כרמב"ם

וזה ג"כ טעם המשנה דכלאים פ' מ' דאם רוצה לזרוע ואח"כ לשרש מותר אם שייר פחות מטפח משום דעתה אין כאן גפן ומותר לזרוע רק יש דין שצריך לשרש שמא יגדל אח"כ

ואחרי כל זה מבואר היטב הירושלמי דקאמר דר"ש וראב"י אמרו דבר אחד והיינו דכיון דקיי"ל דנטיעה כשמה כר"ע אם כן כל שקורין לה שם נטיעה מותר לחרוש כל בת סאה בשבילה וראב"י הרי אמר דביגום עד טפח מחזי כבת שנתה וחייב בערלה מטעם זה אם כן מקרי נטיעה גם כן וכאן דמקרי נטיעה שוב מותר לחרוש בית סאה דהוי נטיעה כמו שנקרא בשמה

אבל הרמב"ם דקדק דבע"כ הבבלי חולק על הירושלמי דהרי בבלי קאמר רק ילדה פחותה מטפח אסור משום דמחזי כבת שנתה ומבואר דרק ילדה אבל גמומה לא והטעם משום דילדה שאינה גמומה נראה בפחות מטפה כבר שתא אבל זקינה שגמומה הרי נראה הקציצה ואינה נראה פחות משלש שנה ולכך אין בה דין ערלה

ולענין כלאים שפיר לא הוי כלאים כיון דפחות מטפח אין שם של אילן עליו ולענין נטיעה דערלה לא הוי נטיעה דערלה צריך להיות שלש שנה משעה שנטעו אותה וכאן משעה שנטעו כבר עבר יותר משלש שנה אבל לענין נטיעה דשמיטה שהוא משום הך דתורה חסה על ממון ישראל אם כן כיון דאין מקדשת זרעים בע"כ דאילן ישן לא נקרא מה שגדל עליו רק נטיעה ולא משום מתחזי לבד לכך שפיר הדין שחורשין בעשרה עד ר"ה במש"כ דכרם אוסר אע"פ שאין גפנים עיין תוס' עירובין צ"ב ע"ב שכתבו מפורש כן

כתב המ"ל ריש הלכות שביעית ז"ל גרסינן בירושלמי פ"ק דערלה אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשר ובשביעית צריכה דכתיב ושבתה הארץ וכתיב שדך לא תזרע גרסינן בתוספתא פ"ג דפיאה הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומן הרבע ומן העוללות וחייב בשביעית והנה דין הערלה פשוט משום דכתיב לכם יצא הקדש שאינו משלכם וכן פסק רבינו פ"י ממ"ש ודין הרביעי ג"כ דהא קיי"ל כל שפטור מערלה אין לו רביעי ופטור מן העוללות ג"כ שמתנות עניים אין נוהג בשל הקדש אך מאי דתני חייב בשביעית איני יודע שו"כ בירושלמי פ"ז דפיאה שהביא תוספתא הלז ואמרו ר"ז בשם ר' יוחנן ושבתה הארץ לד' דבר שהוא לד' כו' וכעת לא ראיתי לרבינו שהביא דינים אלו דשביעית עכ"ל

והנה על דין הראשון לכאורה יש לתמוה דאיך הוי ס"ד למימר דשביעית אין נוהג במה שגדל בבית משום דכתיב שדך לא תזרע הרי במנחות