חלקו של יוסף (ש"ס) צב

דאורייתא כשיטת שארי ראשונים שוב יש תוס' אף בשמיטה כ"ש מה"ת אף בזהמ"ז כמו בשבת אבל להרמב"ם פסק דתו"ש לאו דאורייתא ואין תוספת בשביעית רק מהלכה והוא ל' יום ובזמן המקדש ולא בזה"ז

שביעית פ"א מ"ח אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי ר"ש וכתב הר"ב כנטיעה בין לענין חרישה בין לענין ערלה והלכה כר"ש והגאון רע"א באות יוד כתב ז"ל והרמב"ם פ"י מנטע רביעי פסק לענין ערלה כחכמים דאינו חייב עד שיגמום מן הארץ ובפ"ג משמיטה פסק כר"ש ובירושלמי משוי להדדי וצ"ע גם קשה על הרמב"ם שם פ"י מה' נ"ר פסק כר' אב"י דסו"פ משוה מלחמה דילדה פחות מטפח חייב בערלה לעולם דלעולם מחזי כנטיעה בת שנתה אם כן בגומם עד פחות מטפח אמאי פטור הא בפחות מטפח מחזי כנטיעה בה שנתה ובפרט דראב"י הוא מרא דשני דינים דסו"פ משוח מלחמה אמר כן לענין ילדה פחות מטפח ובירושלמי כאן אמר כן. לענין גומם פחות מטפח ומה"ת לן לדינא לחלק ביניהם וצ"ע עכ"ל

והנלע"ד דהנה הירושלמי קשה טובא דקאמר על הא דמטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי ר"ש א"ר יודן כד טריפן לעוביה ר"ש וראב"י שניהם אמרו דבר אחד דאמר ר"ש ב"ג ר' יונתן בשם ראב"י הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית עין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ עכ"ל הירושלמי ופלא הוא הרי מבואר כאן דר"ש אומר דמטפח ולמטה הרי הוא כנטיעה להקל בענין תוספות שביעית שהוא דאורייתא מ"מ כאן מותר מפני שהוא כנטיעה מצד הדין וראב"י הרי אמר להיפך דמטפח ולמטה חייב בערלה רק מפני מראית עין ולא מן הדין ואיך אמרו דבר אחד

והנלע"ד דהנה הרמב"ם כתב בפירוש המשנה וכבר נתבאר לך בלא ספק ההפרש בין הנטיעה והאילן שהאילנות ג' לבית סאה ואז יקרא שדה אילן והנטיעות עשר לבית סאה נמצינו דנטיעה היא בפחות מעשר לבית סאה לאו שם שדה אילן וכבר ביארנו ביסוד זה בסימן הקודם דנטיעה אסור לזרוע אף עד עצרת פחות מעשר לבית סאה

והנה מבואר בסוטה (דף מג) אמר ר"י משום ראב"י ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה דמתחזיא כבת שתא והני מילי שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אבל כוליה כרם קלא אית ליה עוד מבואר וארי"צ משום ר"י משום ראב"י ילדה פחותה מטפח אינה מקדשת את הזרעים והנ"מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל כוליה כרם מקדיש ופירש"י משום דקסבר קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ובכי האי כרם לא גזור רבנן אשאר זרעים אבל הרמב"ם נקט סתם פ"ו מכלאים ה"ד דילדה אשר פחותה מטפח אינה מקדשת הזרעים ועיין כס"מ שם וקשה איך הקילו בכלאים דאורייתא גם צריך לדקדק דגבי הך דערלה כתב דכוליה כרם פטור מערלה משום דקלא אית ליה לפי"ז הך דכוליה כרם מקדיש ג"כ רק מדרבנן משום קלא ולשון הגמ' לא משמע כן דקאמר לשון מקדיש ומשמע דמקדיש מה"ת ולא משום גזירה

והנלע"ד דהדבר יתפרש על פי הלכה דכאן דרק עשר נטיעות יש להם שם שדה אילן ולא פחות לפי"ז גם ילדה פחות מטפח כיון דמתחזי כבת שתא והיא נטיעה שוב לא נקרא שדה אילן וה"ה דלא נקרא כרם והנה בכלאים יש ב' דינים האוסרים הא' אוסר גפן הב' איסר כרם והנה חלוקים דיניהם וכרם גדול אוסר ד' אמות וכרם קטן אוסר ו' טפחים וגפן יחידי אוסר רק סמוך לו והנה פחות מטפח אין לו שם גפן שיאסור משום גפן דפחות מטפח לא נקרא עדיין עליו שם גפן שיאסור רק אם יש לו שם כרם אוסר משום כרם ולזה קאמר והני מילי שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב שאינו כרם גדול ולית ליה קול אם כן אין עליו שם כרם וגפן לא הוי שהוא פחות מטפח לכך אינו אוסר אבל כוליה כרם ר"ל כרם גדול שיש לו קול שאינו נטיעה בעצם ויש לו קול אף בששה אילנות שהוא כרם גדול ולא כנטיעה שאינה כרם עד עשרה דגם עשרה נותן שם כרם עיין ר"מ פ' מכלאים ה' שם וכיון דיש לו קול ויש לו שם כרם שוב אוסר משום כרם אף שאינו גפן ושוב אוסר מן התורה לכך נקט לשון מקדיש

ובהכי ארוח לן לישב דברי רש"י ד"ה קלא אית ליה שכתב להכי נקט שתים דסבר לה כמאן