חלקו של יוסף (ש"ס) פח

חיוב או לא דסו"ס הא מוכרח האדם שלא לעשות מלאכה מדין תוס' יו"ט שערב שביעית הוא ערב ר"ה ז"א דנפק"מ לענין אם יעשה גוי מלאכה בשדהו דמשום שבת הארץ יש אף בעושה גוי בשדהו ומשום תוס' יו"ט אין כאן

ובעיקר דין תוס' שבת ויו"ט נלע"ד דאף אם הוא מצוה מ"מ אין המצוה שלא לעשות מלאכה בתוס' שבת רק המצוה לקבל עליו תוס' לשבת וכשקבל אז הוא דיש דין שאסור לעשות מלאכה ודבר זה מתבאר לענ"ד ממש"כ תוס' בברכות (דף כז) ד"ה צלי של מוצאי שבת ז"ל י"ל דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במו"ש כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין להבדלה אם לא יקדים דודאי צריך להוסיף מחול על הקדש דאורייתא עכ"ל ולכאורה דברי תוס' פלא דמה זה ענין מה שצריך להוסיף מחול על הקודש לענין שלא יבדיל הרי אף בשבת יכול להבדיל אם כן אין שייכות ההבדלה לקדושת היום ובאמת לא יעשה שום מלאכה בתוס' שבת אמנם ביאור דברי תוס' הוא פשוט לענ"ד דתוס' סוברים דהך דתוס' שבת צריך לקבל וקבלה לא שייכא רק אם קבל בזמנה ולזה אם הבדיל בין קדש לחול שלא בזמנה שוב לא שייך שהבדיל על זמן של אחר תוס' שבת שהרי לא קבל עדיין זה לשבת אם כן לא הבדיל רק על זמן השבת שנתנה תורה בלא תוס' ושוב הבדיל על זה בין קדש לחול ועשאו חול ולא שייך שיקבל אח"כ תוס' וזה שכתבו דשוב מבטל תוס' שבת דבלא קבלה הרי אין תוס' שבת ואיך מותר לזה באמת אין מותר רק לצורך מצוה ולפי"ז דצריך לקבל הרי יש גם כן נפק"מ בין אם הוא אסור משום תוס' שביעית או משום תוס' יו"ט שאילו קבל תוס' שביעית קודם שקבל תוס' יו"ט אסור משום שביעית ולא משום יו"ט גם נפק"מ לעצם הדין שכמו שצריך לקבל תוס' יו"ט כן צריך לקבל תוס' שביעית ולמה לא כתבו זה הפוסקים

והנלע"ד לתרץ ונקדים מה שלענ"ד פשוט החילוק בגוף איסור מלאכה דשביעית לאיסור מלאכה דשבת דאיסור מלאכה דשבת הוא מפני שהיום הוא קדוש ויש דין שביתה על הגוף שהגוף צריך לשבות ממלאכה ואסור לו לחלל את היום שיש בו קדושה אמנם שביעית אין פירושו שהשנה יש בה קדושה רק שהתורה אמרה שהקרקע קדושה שהרי בחו"ל מותר לאדם לחרוש ואין דין שביתה על האדם רק האדם אסור לו לחרוש בקרקע ארץ ישראל בשנת. השביעית אם כן הדין הוא על הקרקע

לפי"ז מובן פשוט דגבי שבת יש דין תוספת שבת והיינו דכמו שביום השביעי אמרה תורה שתקדש את היום בשביתה כן אמרה תורה שתקדש עוד הוספה על היום בשביתה ותקדש עוד מקצת מלפניו בשביתה משא"כ גבי שביעית אטו היום הוא קדוש שנאמר שתוסיף עוד על היום בשביתה הרי רק הקרקע היא קדושה ואימת נעשית הקרקע קדוש רק בבוא שנת השבע אם כן לא שייך לאסור בתוספות שכל זמן שלא הגיע השביעית עדיין לא חל קדושת שביעית על הקרקע ולמה יאסר במלאכה כל זמן שאין עדיין דין קדושה על הקרקע ולכן לא שייך היקש דתוספות שבת שהוא משום הך דקדושת היום לאסור מלאכה בתוספות שביעית

לפי"ז שנתבאר דיסוד איסור מלאכת שביעית הוא מפני שהקרקע קדושה יבואר גם כן החילוק בגוף גדרי מלאכת שביעית ומלאכת שבת דהנה הרמב"ם פ"ג משמיטה ויובל ה"א האיר עינינו ביסודו ז"ל עבודת הארץ בשנה ששית ל' יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני מפני שהוא מתקנה לשביעית ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה עכ"ל והיינו שזה גילה לנו הרמב"ם שעיקר יסוד איסור התוספות שביעית דל' יום הוא מפני שמתקן את השדה לשביעית שעיקר האיסור הוא על השדה ול' יום קודם אם הוא עושה כן נקרא שהוא מתקנה לשביעית ומבואר היטב החילוק דגבי שבת הדין הוא שאם הוא עושה אמצעי בערב שבת שיעשה מלאכה בשבת זה מותר מפני שבשבת הדין הוא על על האדם שישבות מפני שהיום הוא קדוש ולא שלא תעשה מלאכה משו"ה הדין שאם הוא עושה בע"ש אמצעי שיעשה מלאכה בשבת מותר דכיון שהאדם שבת מה איכפת לן שיעשה מלאכה בשבת משא"כ שביעית שם הדין ושבתה הארץ שתשבות מכל הפעולות שעושה בה האדם כדי שתתרוקן לזה ל' יום לפני ר"ה שנקרא שמתקנה לשביעית שוב הוא גורם שלא תשבות הארץ לכך אסור לחרוש מהללממ"ס ותוספות שבת ותוספות שביעית ענינים מחולקים הם

- איברא דיש לעמוד על יסוד זה ממה שמבואר בר"ה (דף ט) ור"ע האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה מאי עביד ליה ר"ל דהרי נוכל