חלקו של יוסף (ש"ס) פו

יהודית ואין מניחין אותה לעזוב תורת ישראל ולשוב אל עמה ואל אלהיה או לומר שלא ישלחנה לבית אביה על ידי שלוחים כי יסייע ידי עוברי עבירה אבל הוא יוציאנה מביתו לגור באשר תמצא כי אולי תשאר בארץ ישראל ותלך אחרי הבחורים ותנשא לאחד מהם והנה כיון שהכתוב אומר שישלחה לנפשה ומזהיר שלא ימכרנה בכסף ולא יתעמר בה כשפחה נלמוד שאינה צריכה ממנו גט אבל הכתוב עשה אותה כאשת איש בהיותה עמו וכאשר ישנא אותה ישלחנה כאנוסה ייתכן כי טעם הכתוב לומר שאם יבעלנה ויחפוץ בה תהיה לו לאשה אבל אם יבעלנה ולא תהיה ערבה עליו ולא יחפוץ בה כענין אמנון עם תמר ישלחנה לנפשה והכל תלוי בבעילה זאת כי אם אחרי בעילתו תעמוד ימים רבים ויבא עליה אם יחזור וישנא אותה כאיש אשר ישנא אשתו כבר נעשית אשתו והנה היא יהודית ומתגרשת בגט עכ"ל כונת רמב"ן פשוט משום דאזיל לטעמיה שבביאה זו עדיין היא גויה רק דין הוא שישראל שישראל הקינה אותה על ידי כיבוש יש לו קנין ביאה של גויה אף שבכל גויה אין לו קנין זה כאן יש לו זה הקנין דזה חידוש התורה של ובעלה ולזה הדין הוא ושילחה לנפשה שאין צריכה גט דכיון שאין לו בה רק קנין בעולת בעל של בן נח אם כן כמו דשם הדין שעל ידי מה שמשלחה מביתו מתגרשת כן כאן דין הוא שבמה שזה משלחה לנפשה היא מתגרשת אבל אם תיכף אחר הביאה לא ישנא אותה שוב דין הוא שנשארה אח"כ יהודית ונשארה אשת איש יהודית והטעם שנשארה יהודית הוא משום הך דלענין גירות קנה לה בכיבוש מלחמה ויכול הוא לכופה על הגירות על ידי שקנה בכיבוש אלא דאף שעתה היא יהודית מ"מ לענין קנין האישות נשארה בדין כיבוש מלחמה ונקנית היא לענין אישות לזה דין הוא שאף שלא בעלה מדעתה מ"מ נשארה עתה אשת איש של הך דיהדות וצריכה גט כיון שהרי עתה היא יהודית וקנין האישות נשאר בה שוב עתה צריכה גט כדין אשה יהודית

ולפי"ז שביארנו בשיטת הרמב"ן מתישב גם כן מה שראיתי מקשים על שיטת הרמב"ן שלפי מה שנראה מדבריו יפת תואר נעשית אשתו אף בע"כ דידיה וכמו שאמר והיא כאנוסה אם כן הרי מוכרח שאף בע"כ קונה אם כן איך קאמר כסף באישות מיהו לא אשכחן בע"כ לפי"ז הרי מצינו בע"כ ביפת תואר ולפי"ז פשוט דלק"מ דודאי כסף לא אשכחן בע"כ משוט שהרי מה שנשארה אשתו הוא רק משום זה שקנה אותה על ידי מה שבעלה בכיבוש מלחמה אבל לא משום כסף ושטר ולפי שיטת הרמב"ם שנושאה על ידי כתובה וקדושין ודאי דין הוא שאף בע"כ לא קנה משום שהרי נעשית גיורת ודין הגיורת הוא שבטל ממנה הכיבוש ונשאר בה דין קדושין מדעתה כבכל אשה

ולפי שיטת הרמב"ם דנעשית גיורת ואח"כ ביאה שניה הוא מפרש הספרי דושלחה לנפשה באופן אחר דקאי על אם לא חפץ בה לאחר שלחצה במלחמה קודם שנתגיירה שהדין שאם אין רוצית להתגייר מגלגל עמה עד י"ב חודש וה"ה אם לא חפץ לקחתה מגלגל עמה עד י"ב חודש שתתגייר ואם לא תקבל שבע מצות כדין גר תושב וכדין כל שכבשו במלחמה ולזה דין הוא שרק ושלחה לנפשה אבל לא לבית אביה לעבוד ע"ז והענין הוא דאביה ואמה הוא ע"ז שלה כמבואר כ"ז ברמב"ם ואם משלחה לבית אביה נקרא שמשלחה לע"ז וכמש"כ הרמב"ם גם כן לענין בעל בת אל נכר שבת שהיא גר תושב לא נקרא בת אל נכר שסו"ס נעשה בה שינוי שנתגיירה מע"ז שלה וזה שדקדק הרמב"ם פ"ח ממלכים הר"ז שם לא רצתה מקבלת שבע מצות שנצטוו בני נח ומשלחה לנפשה עכ"ל והיינו משום דענין ושלחה לנפשה הוא שתקבל שבע מצות בני נח

והנה בסנהדרין (כא) מבואר ואמר רב יהודא אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס"ד בת נשואין הואי אחתיה מי הוה שריא ליה אלא ש"מ בת יפת תואר היתה והנה תוס' הקשו שאם נימא דיפת תואר לא הותר בה ביאה ראשונה רק אחר גירות אם כן איך הותר איסור אחוותיה הרי אחר גירות היא ישראלית גמורה אבל לפי דברי רמב"ן אתיא דברים כפשטן שאף אחר גירות מ"מ עיקר קיום הגירות הוא רק אם יחפוץ בה אחר ביאה שניה ואי לא אינה גיורת לפי"ז בביאה שניה עדיין אינה גיורת משום הכי דין הוא שאין כאן איסור אחוותיה ועיין חידושי רמב"ן לקדושין שהביא שמורו הראה לו שבירושלמי פליגי אם ביאה ראשונה הותר קודם