חלקו של יוסף (ש"ס) פד

עברי וכדמפרש לה באמת הרשב"א דמיירי בישראל הנמכר לעכו"ם וכמש"ב אבל הרמב"ן הרי כתב מפורש לענין עכו"ם וגם שאין צריך טבילה לענין שיהיה נקנה זה כעבד כנעני אם כן מוכרח דעכו"ם קונה עכו"ם בכבוש

אמנם לענ"ד המתבונן בלשון הרמב"ן יראה שהרמב"ן ז"ל הוסיף לנו מילים דכיון דמקבלים הם מלכותו הרי הם כנמכרים לדעת עצמן וכונת הרמב"ן פשוט דהנה יש קנין של כיבוש אף שעצם הכיבוש הוא איסור וגזילה מ"מ חידשה תורה שיש קנין של כיבוש בעכו"ם והוא כמו כסף וחזקה אבל קנין זה של כיבוש הוא רק כשאר קנין שאינו קונה עבד לגופיה אבל יש דינים שעכו"ם הוא מצווה על דינים ונימוסים ודינים ונמוסים היינו מה שהמדינה עושה וזה הוא לא קנין רק מה שהמדינה מסכמת ולזה כתב הרמב"ן דכיון שהם מקבלין מלכותו ומקבלין גזרותיו הרי הן כנמכרים לדעת עצמן ר"ל שהם מסכימים לזה ושוב נקנה מצד דינים ולכך הקונה מהמלך קונה גם גופו אף בלא טבילה כיון שהרי המלך היה לו קנין בגופו

ולפי זה לענין הך דינא דישראל שם הרי עצם המלחמה היא דין והתורה אמרה שישראל העושה מלחמה קונה את הנפשות לא מצד קנין כיבוש רק עצם זה הכיבוש הוא דין תורה שהוא מקנה את כל הנמצא בה שפיר הכיבוש הזה קונה את הגוף אף שהוא שלא מדעתו של הנשבה דדין התורה שולט אף על העכו"ם כדקיי"ל דאומרים כך דינינו אף שבדינו העכו"ם פטור עיין בכורות (יג) שם ולזה שפיר תירץ הגמ' שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו ופירש"י דלהם לא ניתנה הארץ ליכבש היינו שאין עצם הכיבוש דין רק עושה קנין ורק למעשה ידיו אם כן אין יכול להפקיע האישות שלא מדעתה כיון שאין לו קנין הגוף אבל ישראל דבני כיבוש נינהו שוב עצם הכיבוש הוא דין של תורה שעושה את הך דקנין הגוף שוב פקע אישות של עכו"ם שהוא רק קנין הגוף לא קנין של כיבוש של עכו"ם שהוא רק קנין כחזקה וכדומה

ולענין כיבוש מלחמה אם יחיד קונה בכיבוש ראיתי לבאר קצת כתב הרמב"ם פ"ח מה' עבדים ה"כ ישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תנוק עכו"ם והטבילו לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד לשם בן חורין הרי זה בן חורין עיין כסף משנה שפירש דברי רבינו דזה לפי"ד הך דגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין והלחם משנה הקשה דהרי זה רק מדעתו הוא ולפי"ז נשאר הרמב"ם בלא ביאור גם פלא לענ"ד על הכסף משנה איך נוכל לפרש שזה מדין גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד הרי כתב רבינו לשם עבד הרי זה עבד והרי לא מצינו רק שמטבילין גר על דעת ב"ד ולא עבד ואיזה זכות הוא לו שיהיה עבד וזה פלא

אמנם ברור לענ"ד דדברי הרמב"ם מטעם כיבוש מלחמה אתי עלה וסובר דיחיד אלם יש בו גם כן דין וישב ממנו שבי ולזה אם תקף עכו"ם קטן והטבילו לשם עבד הרי זה עבד משום דבאלמות שלו הוא זוכה בו מדין וישב ממנו שבי ואח"כ בטבילה נעשה עבדו גמור ולכך אם הטבילו לשם גר הרי זה גר ואין יכול למחות משום דעבדו הרי יכול לתקוף בע"כ ולטובלו לשם גר ומה שמצא תנוק עכו"ם הדין כן סובר הרמב"ם פשוט דהנה הרמב"ם פסק פ"ט מעבדים ה"ב וכן מוכר בניו ובנותיו שנאמר מהם תקנו אם כן חזינן דעכו"ם יש לו זכות למכור בניו אם כן שוב ישראל זה זוכה במציאה זו כמו בכל אבידת עכו"ם והבן

שו"מ בספר דבר אברהם סימן א' שם פלפל בחכמה והעלה דאלמות של יחיד אינו קונה והנה לבד מה שמדברי הרמב"ם מוכרח היפך זה לבד זה מוכרח לענ"ד שכן תפס הב"י שכתב בכסף משנה פ"ט מעבדים ה"ד דדינא דמלכותא קונה לגוף והך דגיטין (לז) דוישב ממנו שבי שלא קנה לגופו הוא בשהיה שלא על פי מלכות הרי דאף כובש יחיד יש לו דין כיבוש וכ"כ בב"י יו"ד סימן רס"ז כמש"כ בכסף משנה ולפלא בעיני יותר שבח"ב סימן ו' שם הביא שמוזר הדבר בעיני כל שיהיה דין אלמות וכבוש ביחיד והגאון ר' אליהו ברוך גם כן אמר דרק אם יש בנמוסי העם שמותר לכבוש קונה בכבוש והרי לפנינו דעת הב"י אינו כן וגם מהרמב"ם מוכרח זה שאינו כן אלא ודאי יש קנין אלמות אף ביחיד

איברא דלפי מה שהוכחנו חל עלינו לישב את הסתירות הנמצאים על זה והנה בדבר אברהם שם תמה מהך דין דסקריקון דגיטין (נה ע"ב) דגזרה קמייתא כל דלא קטיל ליקטלהו דאמרינן אגב אונסא גמר ומקני ולמה לן כלל לזה ותיפוק ליה בלא