חלקו של יוסף (ש"ס) פג

הזכות משום דהוא כעבד עברי הנמכר לעכו"ם ומשום דלעכו"ם הרי אין דין של בן שבן ובת שוים כמו שהבאנו מיבמות (סב) שכ"כ רש"י שם אם כן שוב דין הוא שאינו מוריש לבנו ולכך עכו"ם אינו מנחיל לבנו עבד כנעני

אבל לפי"ז תיקשה טובא על סברת הרלב"ג שהבאנו דכיון שעבד עברי דין הוא שאין יכול להורישו לבתו שוב דין הוא שגם למכור אין יכול ולפי"ז תיקשה טובא הרי עבד כנעני הנקנה לעכו"ם עכו"ם זה אין יכול להורישו לבניו ואיך יכול למכור אותו ומפורש בתורה שעכו"ם הקונה עבד יכול למוכרו כדכתיב מהם תקנו וזה פלא על הרלב"ג ומוכרח כמש"כ דבאמת עיקר מה שאין יכול למכור הוא לא מפני שאינו יכול להוריש רק משום דאדעתא דהכי לא מכר עצמו עבד עברי שיש לאו דלא ימכרו ממכרת עבד ולזה באופן זה שעכו"ם נמכר לעכו"ם דלא שייך זה הטעם יכול למוכרו. וראיתי בספר דבר אברהם סימן י"א שם שהאריך בדין כיבוש מלחמה והקשה אי נימא דכיבוש מלחמה הוא קנין גמור בעכו"ם אם כן למה אין לו הנחלה בעבדים הרי משכח"ל אם שבה עבד במלחמה שקני קנין הגוף דשוב מנחילו לבנו והוא רצה לחדש דכיבוש של מלחמה אינו מועיל רק לכ"ז שהוא כובש אבל בבטל הכיבוש אז דין הוא שבטלה שוב העבדות ולזה אין זה קנין כמו גבי ישראל שארי קנינים לענין הנחלה זת"ד ולענ"ד עיקר חידושו אינו שהרי מדברי הריטב"א מבואר דהך דמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מונח פירושו הוא שהמלך קונה אותם מדין כיבוש ומה שאם מוכר לישראל קנה הוא שקנה כיבוש זה והריטב"א מסיק שם דמחילה אין מועיל וצריך גט חירות כיון שגופו קנוי וכ"כ בריטב"א יבמות והרי אין גופו קנוי רק משום הטסקא אם כן אם שילם הטסקא ומחל לו עבור מה ששילם עבורו שוב הרי נשאר כמקודם בלא כיבוש שהרי אין לו כיבוש רק להכרגא אעפי"כ לא מהני מחילה בע"כ דאף שתחילת קנינו הוא על ידי כיבוש לטסקא וכדומה כל שקנה על ידי כיבוש שוב נשאר שלו מדין קנין עצמי שיש לו בזה הכיבוש וכן מוכרח מהך דעמון ומואב טהרו בסחון והרי משנכבש מסיחון בטל קנינו של סיחון שוב נשאר של עמון ומואב ואנו לוקחים זה על ידי כיבוש שלנו ואיך טהרו מיהו זה יש לישב דהכבוש עושה של סיחון ואנו קונים מסיחון בכבוש ונתרוקן מרשות סיחון לרשותינו ולא נעשה של עמון כלל אבל מהך דכרגא דמבואר דיכול להשתעבד בו וצריך גט חירות אם מוחל לו זו הטסקא מבואר הוא דכיבוש קנין נמשך אף בבטל הכיבוש

אמנם לקושיתו מהך דנזיר נלע"ד בזה להוסיף בענין הכיבוש דאף שעכו"ם קונה על ידי כיבוש מ"מ אינו קונה יותר ממה שיש לישראל בעבד עברי והטעם שיכול למכור הוא רק כמש"ב דלא שייך לא ימכרו ממכרת עבד אבל קנין עולמי בגוף כישראל בעבד כנעני לאחר מילה וטבילה אין לו אם כן לענין ירושה אינו יורש שהרי זה הענין של ירושה הוא שייך רק אם הגוף קנוי לו

והנה בסנהדרין (נט) גבי הך דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור שם פריך והרי יפת תואר ומשני שאני עכו"ם דלאו בני כיבוש נינהו ולכאורה תיקשה מזה על אלו הראשונים הסוברים שיש קנין כיבוש לעכו"ם ומפרשי הך סוגיא דגיטין (לז) דמשום כיבוש קנה השבאי ואיך מפורש כאן דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ועיין בח"ס חיו"ד סימן י"ט שעמד בזה והר"ן בחידושי סנהדרין שם פירש מפורש דהך דלאו בני כיבוש נינהו היינו שאין קונים את הגוף. והנלע"ד בזה דודאי במלחמה עכו"ם קונה על ידי כיבוש ועיין בזה ברמב"ן ביבמות שבאמת דעתו שעל ידי כיבוש קונה גם כן קנין הגוף ולא רק למעשה ידיו ואעפי"כ אתיא לן שפיר הך דסנהדרין וז"ל הרמב"ן ביבמות (מה) ויש לפרשה משום דקנין המלך עדיף דמשוי להו עבדים בלא טבילה משום דכיון דמקבלים הם מלכותו ומקבלין הם גזרותיו הרי הן כנמכרים לדעת עצמן והוה ליה על גופיה והיינו דקאמר מוהרקייהו דהני דקני בטפסא דמלכא מנח וכיון דגופא משתעביד לכרגא הפורע מס שלהם כלוקח גופם עכ"ל הנה דסובר דמשום דינא דמלכותא נעשה עבד אף בלא טבילה והנה דינא דמלכותא הוא משום כיבוש מלחמה כמפורש בריטב"א ב"מ (עג) ויבמות (מה) וכ"כ המאירי שם והנה הרשב"א שכתב ביבמות (מה) שקונה בשבי קנין הגוף מוישב ממנו שבי לכאורה פלא הא בגיטין (לז) מבואר דמוישב ממנו שבי לא ילפינן רק שקונה למעשה ידיו לא קנין הגוף אמנם פשוט דכונתו ממש כמו ישראל הקונה עבד