חלקו של יוסף (ש"ס) פב

הגמרא דקדושין (ח) הרי מביא את הקרא דמכסף מקנתו דלא מיירי מגאולת כסף רק מגרעון כסף שם אפי' בתבואה וכלים הוא נקנה דשוה כסף ככסף בקנינים וברור

נחזור לענינינו שנתבאר לנו מכל זה דיסוד מה שאין יכולים למכור עבד עברי הוא משום דאין זכות מכירה ולא משום לאו דלא ימכרו ממכרת עבד אם כן שוב הדק"ל דאיך מועיל מה דמלכא אמר מאן דיהיב כרגא לשתעביד למאן דלא יהיב כרגא הרי אף אם המלכא יש לו זכות בהעבד מ"מ כיון שהוא עברי שוב הרי אין לו בהעבד זכות מכירה

ונראה לישב זה בב' גוני הא' יש לומר פשוט דאלו הקונים מן המלך עבור כרגא את מי שאינו משלם הכרגא לאו מדין מכירת המלך הם קונים רק מדין גאולה שהם גואלים מעכו"ם וגואל הרי יש לו זכות השתמשות ואעפי"כ יש להם זכות להשתמש אף יותר מן הכרגא משום דגואל משיג זה הזכות שהיה לעכו"ם וכיון דכאן היה לעכו"ם זכות להשתמש יותר מכרגא עבור הרבית שוב אף זה הגואל משיג הזכות להשתמש יותר וכפי שאמד המלך שיווי זה ששוה לו מה שאינו משלם לו במזומן אבל באמת זה דוחק דלשון הגמ' לא משמע שזה יהיה מדין גאולה דקאמר מלכא אמר מאן דיהיב כרגא לשתעבוד במאן דלא יהיב כרגא משמע דמדין מכירה הוא שמכר להם המלך את מאן דלא יהיב כרגא לכן נלע"ד באופן ב' והוא דאף שהקונה עבד עברי הדין שאין יכול למוכרו הוא מפני שזה נובע ממכירת עבד עברי שהתורה אמרה שעבד עברי אין יכול למכור עצמו רק לזה שזה ישתעבד בו ולא שיעבוד בו אחר ובהך דלא ימכרו ממכרת עבד פירושו שלא ימכר ממכרת זו של עבד שגם אחר שנמכר יהיה זה האחר יכול למוכרו ופירוש הלא ימכר הוא שאין לו דין של מכירה ע"ז לפי"ז מה שאין יכול למכור עבד עברי שלו נובע גם כן מלאו דלא ימכר ממכרת עבד אבל לא כפי מה שרצינו לעיל לומר דהאיסור גורם דלא מהני וזה דחינו אלא דהאיסור גורם שהעבד אין מוכר עצמו לזה וכן ב"ד אין מוכרים אותו לזה לפי"ז כ"ז שייך רק בהך דעבד מוכר עצמו אבל עבד עברי הנקנה לעכו"ם על ידי כבוש מלחמה שם הרי קונה זה הכבוש את העבד כל מה שיכול לקנות ואף זכות המכירה לזה עכו"ם שכבש ישראל וקנה אותו שוב אף למוכרו יכול ובזה ארוח גם כן מה דקשה לכאורה הרי עבד עברי נמכר לעכו"ם אינו עובד לא את הבן ולא את הבת וכאן כרגא הרי גזרו אבות אבותיו של המלך ומתחלת כבוש הארץ כן נעשה כמו שפירשו הראשונים בשמ"ק ב"מ (עג) שם ואיך יורשים הבאים אחריהם זכות זה אבל לפימש"ב לק"מ דעיקר זה הטעם דאין יורשים הוא שרק לו נמכר אם כן כ"ז שייך בנמכר דכמו שאין יכול למוכרו כן אין יכול להורישו וכדתלי לה הרלב"ג דהא בהא תליא אבל להיפך בכבוש דיכול למוכרו ה"ה דיכול להורישו דכמו שאם אין יכול להורישו אין יכול למוכרו ה"ה אם יכול למוכרו יכול להורישו

איברא דעל אופן א' שכתבנו שמדין גאולה היא יש לעמוד דגאולה הרי פסקינן דאף אם נמכו' לעכו"ם נגאל לשיחרור מיהו זה יש לומר דעד כאן דין הוא שהגאולה לשיחרור רק אם הוא גואל על מנת לשחרר אבל אם גואל על מנת לשעבד אין נגאל לשיחרור עיין מחנה אפרים סימן ב' בזה אבל פשטות הגמ' הוא כאופן ב'

ובנזיר (דף סא) מבואר לענין דעכו"ם נתמעטו מנזירות רב אחא בר יעקב אמר שאני הכא דאמר קרא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם כל שיש לו נחלה יש לו טומאה וכל שאין לו נחלה אין לו טומאה ופירשו תוס' והרא"ש בפירושו שם דעכו"ם אינו מוריש עבדו לבנו שאין לעכו"ם קנין בגוף העבד כדדרשינן בפרק השולח אתם קונין מהם ולא הם קונין מכם ולא הם קונין זה את זה אם כן כל שיש לו נחלה בעבדים קרוי אביו והוי בכלל לא לאביו ולאמו לא יטמא וכל שאין לו נחלה אינו בכלל טומאה כלומר בכלל אביו ואמו לא יטמא עכ"ד ונראה בכונת הדברים דלכך לא מצי להנחיל לבנו כיון דלא קנה קנין הגוף משום דכיון דחזינן דעבד עברי אין גופו קנוי שוב דין הוא שעובד את הבן ולא את הבת והענין הוא דכיון שאין גופו קנוי רק דין שצריך לעבוד עבורו אם כן לא נתחייב רק לעבוד עבורו ולא עבור אחרים ובנו דין שחייב לעבוד משום תחת אבותיך יהיו בניך אם כן גם עבד כנעני הנמכר לעכו"ם כיון שאין גופו קנוי שוב דין הוא שרק שעבוד יש ולא נשתעבד רק לו ושוב אין יורשים יורשים זה