חלקו של יוסף (ש"ס) פא

לה שהרי זה הישראל האדון הא' אסור ליקח באופן זה מעות שעובר על לא ימכרו ממכרת עבד ובגאולה מעכו"ם לא איכפת לן מה שהגאולה גורם שישאר עבד משום דזה העכו"ם אין מצווה על זה אבל גאולה מישראל אף שאין הישראל זה המקנה כל שעל ידי לקיחת הדמים הוא גורם שימכר ממכרת עבד שוב הוא עובר בלאו דלא ימכרו ממכרת עבד דאין הלאו שהוא לא יקנה שז"א דכתיב לא ימכר כל שהוא המוכר הוא עובר על לאו זה אבל הקונה אינו עובר לזה בהך דקונה מעכו"ם אין מי שיעבור המוכר הוא עכו"ם והקונה הרי הוא אין עובר אבל בישראל המוכר עובר לפי"ז לא ימכר ממכרת עבד הוא לאו ויש ב' ענינים הא' שאינו יכול מפני שאינו שלו הב' אף אם יכול באופן שהעבד מקנה עצמו מ"מ אסור משום לאו דלא ימכר והרמב"ם כתב בפ"ב מעבדים ה"ח וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשרה לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה וכלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בשוה כסף עכ"ל ועיין לחם משנה שהקשה על הרמב"ם דמפורש בקדושין (דף ח) בפלוגתא דרבה ורב יוסף בשיראי דמביא רב יוסף ראיה לדבריו מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקני כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף כו' משמע דכולהו פשיטא להו דנפדה בשוה כסף אפילו עבד עברי הנמכר לעכו"ם דקרא דמכסף מקנתו בעבד עברי הנמכר לעכו"ם כתיב ואיך כתב רבינו שאין נפדה רק בכסף גם קשה דרבינו הביא קרא דמכסף ממכרו המבואר בירושלמי ובגמרא מבואר קרא דמכסף מקנתו. ונלע"ד בישוב דברי רבינו פשוט ונקדים שמקור דברי רבינו הוא בירושלמי קדושין פ"א ה"ב בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף והכא לית את עבד שוה כסף ככסף אמר ר' אבא מארי שניא היא ששינה עליו הכתוב כסף בכסף אוף רבי חייא בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויו צא אפי' בתבואה וכלים עכ"ל ונלע"ד בזה דהנה עבד עברי יוצא על ידי גרעון כסף אף בע"כ של אדון והנה מבואר בהגהות מיימוני בתשובת דשייכי לס"פ קנין סימן ל"א דמה שפועל יכול לחזור בו ילפינן מעבד עברי ובמציעא (יב) מבואר דמה שפועל יכול לחזור בו הוא משום כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים לפי"ז גם מה דעבד עברי יוצא בגרעון כסף דמיניה ילפינן שפועל יכול לחזור הוא משום הך דכי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים לפי"ז פשוט הוא דבשלמא עבד עברי הנמכר לישראל דשם יש דין גם על האדון כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים מוכרח הוא להוציאו לחורין אף שגופו קנוי משום כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים אב' עבד עברי הנמכר לעכו"ם שאין על העכו"ם דין של כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים למה יוצא הוא בגרעון כסף אף בע"כ דאדון אמנם פשוט הוא דבעכו"ם בע"כ דאדון לאו מדין גרעון כסף הוא רק מדין גאולה וכמו שאחרים יכולים לפדותו בע"כ דאדון מדין גאולה כן הוא יכול לפדות עצמו מדין גאולה לפי"ז עבד עברי הפודה את עצמו מן העכו"ם יש ב' דינים הא' אם פודה עצמו בע"כ של אדון שם הוא מדין גאולה הב' אם פודה עצמו מדעתו של אדון שם אינו מדין גאולה רק מדין גרעון כסף ולפי"ז מבואר היטב דיש ב' פסוקים הא' מכסף ממכרו שם פירושו הוא מדין גאולה שנותן לו את כסף ממכרו ואין הכסף עושה פעולת קנין הב' מכסף מקנתו שם הפירוש שנקנה בגרעון כסף שהכסף הוא קנין לפי"ו מבואר פשוט הירושלמי בכסף הוא נגאל אם הוא בתורת גאולה כגון שהוא בע"כ שא"א להיות אצל מדין גרעון כסף רק מדין גאולה דין הוא שרק על ידי כסף הוא נגאל ולא על ידי שוה כסף אבל אם ביקש לגרוע ר"ל אם העכו"ם מרוצה שיצא שאז דין הוא שהוא מתורת גרעון כסף ומתורת קנין שוב דין הוא ששוה כסף ככסף ומגרע אפי' בתבואה וכלים ולפי"ז מבואר היטב דברי הרמב"ם שפסק דכסף הוא נגאל ולא בתבואה וכלים משום דהרמב"ם הרי מיירי אצל גאולת כסף שם הדין שרק בכסף הוא נגאל אבל