חלקו של יוסף (ש"ס) ח

דמבית לבית נראה שיש עבירה אף אם בבית שני אין כאן שום חבורה. הב' הוא מן הבשר חוצה שלא יוצא מן הבית מן הבשר חוצה דהיינו חוץ לחבורה ושם הוא דוקא אם הוא מוציא חוץ מחבורה זו ומכניסה לחבורה אחרת אבל אם הוא מוציא חוץ מחבורה זו ואין מכניסה לחבורה אחרת אז אינו עובר על הלאו דלא תוציא וצריך להבין הטעם והסברא דאם הוצאה דפסח נקרא מה שהוא מוציא ממקום אכילתו אם כן גם אם מוציא מחבורה זו ואין מכניסו למקום אכילתו של חבורה אחרת היה לו להיות חייב ולמה רק אם מוציאו מחבורה לחבורה חייב ואם פירוש הך דלא תוציא דפסח הוא שיוציא ממקום אכילה של פסח זה למקום אכילה של פסח אחר למה הדין שבהך דמבית לבית חייב אף שבבית האחר יש שפטורים מפסח ואין שם פסח כלל ומהו גדר האיסור של הוצאת פסח

והנה הרמב"ם כתב בפ"ט מק"פ ה"א כל האוכל מפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה בליל חמשה עשר לוקה שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה והוא שיניחנו בחוץ שהוצאה כתובה בו כשבת לפיכך צריך עקירה והנחה כהוצאת שבת ואין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון שהוציאו הראשון נפסל מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ החלונות ועובי הכתלים כלפנים הגגים והעליות אינם בכלל הבית עכ"ל

והנה מדברי הרמב"ם אלו למדנו כמה הלכתא גבראתא וננקטם אחת לאחת הא'. למדנו בדברי הרמב"ם שאין האוכל אוכל רק בחבורה אחת וחוץ לחבורה דהיינו חוץ ממחיצת היקף של החבורה אין אוכלין אף שעדיין לא בא למחיצת ההיקף של חבורה שניה וכמו שדקדק הרמב"ם בלשונו ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה ר"ל כל מחבורה אין מוציאין: הב'. למדנו מדבריו שלענין הלאו של מוציא מחבורה לחבורה דוקא הוא דעוברים וכמו שדקדק הוא בלשונו והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה לוקה רק מחבורה לחבורה אבל אם הוציא מחבורתו ולא הביא לחבורה אחרת אינו לוקה הג' למדנו מדברי הרמב"ם שיש דין חבורה של היקף מחיצות והיינו דכתב שבהוצאה זו פסח נפסל עוד יש דין של בית בפסח ומן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ לענין הבית של פסח ואסור לאכול שם את הפסח אף אם האגף הוא במקום החבורה שאינו בכלל הבית של פסח. הד' שגם גג ועליה של הבית של פסח אינן בכלל הבית של פסח וצריך ביאור כל פרט ופרט

וננקוט עתה ביאור שיטת הרמב"ם בדין גגין ועליות והוא בפסחים פ"ה פריך בסוגיא שלמ"ד גגין ועליות לא נתקדשו מהך דכזיתא ופסחא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי אארעא ותיקשה למ"ד גגין ועליות לא נתקדשו והנה רש"י שם פירש דהקושיא הוא דלפי"ז גם גנות ירושלים לא נתקדשו ואיך היו אוכלים שם פסח הרי נקרא חוץ לירושלם והנה לפי"ז יוצא דבר חדש שאויר ירושלים לא נתקדש וכבר קרקרו בזה מפרשים אמנם הרמב"ם מפרש פשוט דהנה יסוד השאלה אם גגין ועליות נתקדשו אם פירוש הך דבית של מקדש שיש ליה קדושה הוא דבית נקרא אף הגג של הבית גם העליה שעליה על מה שתורה נתנה דין על הבית או דרק עצם הבית יש לה דינים אבל גג ועליה של בית אין לה דין מקדש שלא נקרא שם בית וע"ז מביא ראיה דנקרא בית לענין הדינים שנתנה תורה לבית שהרי גבי פסח אמרה תורה בבית אחד יאכל שדין הוא שהפסח שנכנס לשם אכילה בבית זה אין לאוכלו רק בזה הבית אעפי"כ אמרה תורה שאם הוא קובע אכילת פסחו בזה הבית הרי הוא אוכלו בגג בע"כ משום דגג הבית נקרא גם כן בכלל בית והפסח נאכל בו אם כן גם לענין המקדש הגג נקרא בכלל בית ונתקדש וע"ז משני דאכיל בארעא ואמרי באיגרא ואין גג בכלל בית לכך פסק הרמב"ם שאין גג בכלל בית

והנה במכות דף י"ב מבואר והוא משנה במ"ש פ"ג מ"ז אילן שהוא עומד בפנים ונופו נוטה לחוץ או עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לענין מעשר שני והתוס' שם ד"ה אילן כתבו תימא דבשלהי כיצד צולין דף פ"ה אמרינן דגגות לא נתקדשו אם כן מ"ש אין אוכלין על האילן וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהם ארבע דלא חשיבי והוי כאילו עומד באויר נגד הקרקע עוד י"ל דמיירי אפי' באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים ועיין במהרש"א שכתב כונת תוס' הוא דרק באויר עזרה יש שאלה אם