חלקו של יוסף (ש"ס) ז

תוציא לאוכלו אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם הוציאו ולית ליה להאי תנא הא דתני בכיצד צולין האוכלו הרי זה בל"ת דובשר בשדה (שמות י"ב) אלא מותר להחזירו ולאוכלו עכ"ל. הרי דכאן כתב רש"י דהאיסור הוא משום יוצא חוץ למחיצה וכן הרמב"ם פ"ט מק"פ ה"ב כתב שבשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו הוא ככל יוצא והכל כטריפה שלוקין על אכילתו

והרמב"ם כתב בפ"ט מק"פ ה"ה שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהן אינן אוכלין וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהן אינן אוכלין עד שתסתלק שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואינן נעקרין מחבורה לחבורה עכ"ל וביאור דבריו הוא על פי מש"כ בה"ג שם שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד צריכה כל חבורה מהן לעשות לה היקף שנאמר מן הבשר חוצה מפי השמועה למדו שצריך ליתן לו חוצה למקום אכילתו עכ"ל ביאור דבריו שבית עושה לחבורה וכיון שיש ב' חבורות בבית אחד שוב המחיצה עושה אותה למחיצה חבורה וכן גריס הרמב"ם בגמ' כמש"ב הכס"מ שם ועפי"ז כתב בה"ה שאם היו שתי חבורות ונפרצה המחיצה אם כן שוב הבית קובע את כל הבית לחבורה זו ולחבורה שניה ונמצא דכל הבית בכ"מ הוא של שתי חבורות לכך אינן אוכלים את הפסח בנפרצה המחיצה עד שיעשה מחדש אם היה מחיצת היקף שיכולים לעשות ביו"ט וכן אם נעשית מחיצה אין אוכלים שנקרא חוץ למחיצה

והנה הכסף משנה בהלכה א' שם הביא שהר"א בנו של הרמב"ם הקשה דאיך כתב דנפרצה מחיצה ביניהם אין אוכלין שאין פסח נאכל בשתי חבורות הרי הוא עצמו פסק בה"א דפסח נאכל בשתי חבורות ולענ"ד לפי מש"ב מבואר פשוט טעמו של הרמב"ם שהרי אף שפסה נאכל בשתי חבורות פירושו הוא שכל חבורה נוטלת את חלקו בפסח ועושה פה מחיצת חבורה ואוכל ויש לו לאדם אחד לאכול בב' מקומות היינו גם כן שיכול לאכול מפסח זה שנמנה עליו בחבורה זו וגם כן בחבורה אחרת אבל הרי אם בשר זה הוקבע בחבורה זו שוב אסור בשר זה לחבורה אחרת שהקבע מקומה במחיצתה משום דמחיצת פסח זה נקבע בחבורה זו אם כן בנפרצה המחיצות שנפרצה קביעת מחיצה זו הרי שוב בשר זה שהוקבע לחבורה זו תאכל לחבורה אחרת ובשר הפסח שמחבורה ודאי שאין נאכל לחבורה אחרת וזה שכתב הרמב"ם שכאן עצם בשר זה שהוקבע לחבורה זו הצטריך לאכול לחבורה אחרת ואין פסח נאכל לחבורה אחרת ואף אם הפסח הוא במקום שנפרצה המחיצה מ"מ אינה יכולה חבורה זו ליעקר לחבורה שהיא בזו המחיצה שאין נעקרין מחבורה לחבורה או בנפרצה גם כן אי אפשר להם ליעשות לחבורה אחרת אחת שאין נעקרין מחבורה לחבורה ורק לכתחילה יכולים ליצרף שתי חבורות אבל ליעקר מחבורה לחבורה אי אפשר ומה דקאמר שם למ"ד הפסח נאכל בשתי חבורות פירושו הוא למ"ד דאף אם עברו על לאו דלא תוציא מ"מ בעמוד והחזר קאי ורק יש לאו של לא תוציא שהוא בעקירה והנחה ואז יש דין שצריך להחזירה אבל כאן שלא יצא בעקירה והנחה אין צריך להחזיר ופסח נאכל באופן זה בב' חבורות אבל הרמב"ם שפסק דהפסח פסול אם יצא שפיר כתב כאן שבנפרצה המחיצה הדין הוא שאין אוכלין את הפסח שבשר זה שנכנס לזר המחיצה אינה נאכלת בשתי חבורות

והנה מבואר במנחות צ"ה בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלים ביוצא ולחד מ"ד שם סובר שאין נפסלים משום דגזיה"כ הוא ונסע אוהל מועד מבואר מזה דכל מקום שיש דין מחיצה בטלה המחיצה הוי כמו שיצא ונפסל משום דענין יציאה הוא פסול שאינה במחיצתה הראוי ועיין זבחים ס"א ומעתה גם בפסח כיון שיש דין מחיצה בנסתלקה המחיצה הוי לן למימר שנקרא שיצא ממחיצת החבורה ונפסלה ואיך כתב הרמב"ם שלאחר התיקון כשר הפסח ובע"כ משום דהך דיוצא חוץ למחיצה דפסח אין ענינו שיצא חוץ כמו כל הקדשים שנפסלו מדין יוצא רק דפירושו הוא שיש פסול מפני הלאו דלא תוציא ושם עקירה והנחה בעינן אלא דלפי"ז קשה טובא איך חל על הפסח דין של ובשר בשדה טריפה של חוץ למחיצה

והנראה בזה דהנה בפסחים דף פ"ח מבואר ומוציא בשר פסח מחבורה לחבורה מניין דתניא לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא מבית לבית מחבורה לחבורה מנין ת"ל חוצה חוץ לאכילתו מבואר מגמ' זו דיש ב' ענינים של איסור בהך דלא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה הא' הוא שלא יוציאנו מבית זה לבית אחר ובהך