חלקו של יוסף (ש"ס) עט

נוהג בו כלל וכדפרישנא בפרק השולח ע"כ הרי שהריטב"א סובר שהגוי קנה לישראל קנין הגוף והישראל שקנה את הישראל מאת המלך עבור המס קנה גם כן קנין הגוף

איברא דיש לעיין טובא דאף אי"נ כשיטת הריטב"א והראב"ד דעכו"ם קונה בדינא של מלכותא אף את הישראל לגופו ואינו יוצא במחילה מרשות האדון רק צריך שטר חירות וכמש"כ הם מפורש וכ"כ באורך הריטב"א ביבמות מ"מ תיקשה טובא איך יכולה המלכות למוכרם לישראל אחר וכמבואר בהך דב"מ (עג) לפירוש הראב"ד וריטב"א דמלכא אמר דמאן דלא יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא היינו זה הזכות שיש להם הם מוכרים לישראל המשלם כרגא ותקשה טובא הרי פסק הרמב"ם פי"ד מהלכות עבדים ה"י וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתן ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה עכ"פ מבואר מזה דאף אם קונים עבד עברי לגופו מ"מ לא שייך קנין רק על הך ששייך לו ולא שיוכל למכור אם כן תיקשה טובא דנהי דמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח וקונה את העבד עברי להיות לו לעבד מ"מ איך יכולים המלכות לזכותו למי שיתן כרגא עבורו הרי בעבד עברי אין זכות המכירה

והנה בעצם הך דאין יכולים למכור עבד עברי הכסף משנה פ"ב מעבדים הי"ב כתב ז"ל ברייתא שם (דף יז) עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ובברייתא אחרת אמרו דאינו עובד את האח וכתב רבי לוי בן גרשון בפרשה משפטים שיתבאר מזה שאין האדון שליט למכור עבדו או לתתו לאחר עכ"ל וביאור דברי רלב"ג הוא דממה שאנו רואים שאף שדין הוא שהיורש יורש כל זכותים שיש לו מ"מ כאן אינו עובד את היורשים בע"כ דצריך לומר דכאן אין לו רק זכות לעצמו ולא ליורשיו וכן למכור אין יכול מפני שאין לו רק זכות לעצמו והך דעובד את הבן הוא רק משום הך דתחת אבותיך יהיה בניך ואין צריך כלל לדין ירושה רק משום ברא כרעא דאבוה הוא אבל בת ואח שמדין ירושה הוא שוב דין הוא שאינו יורש ולכן גם למכור אינו יכול שרק לו יש זכות ולא למכור ולפי"ז יש לפרש גם כן הטעם דנמכר לעכו"ם דין הוא שאינו עובד לא את הבן ולא את הבת כמבואר בקדושין (יז) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו לפימש"כ רש"י ביבמות (סב) דאצל עכו"ם בן ובת שוים בירושה מבואר שבעכו"ם אין זה הדין של תחת אבותיך יהיו בניך שהוא דין שבן יש לו זכות בפני עצמו משום ברא כרעא דאבוה רק הוא יורש כשאר יורשים אצל עכו"ם שוב אף את הבן אינו עובד כמו הבת דלא שייך ירושה בעבד עברי לפי"ז ודאי דין הוא שכמו שישראל אינו יכול למכור עבד עברי שלו לאחר דאין לו זכות מכירה בעבד עברי כן לעכו"ם אין זכות מכירה בעבד עברי אם כן תיקשה נהי דעכו"ם קני לישראל בדינא דמלכותא מדין כיבוש מלחמה מ"מ איך הוא יכול למכור לישראל אחר הרי זכות מכירה אין לכל מי שיש לו קנין בעבד עברי ואין יכול להקנותו לאחר

והנה בפ"ד מעבדים הלכה יוד על מש"כ הרמב"ם ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו כתב הכסף משנה כלומר דדבר פשוט הוא שלא ימכרו ממכרת עבד כלומר לימכר ולחזור אותו האדון למוכרה עכ"ל וראיתי בספר זרע אברהם בסימן כ"ג בתשובת מהר"מ זעמבא שכתב דלטעם הכסף משנה דלכך אין יכול למכור עבד עברי שלו משום לא ימכרו ממכרת עבד אם כן בעכו"ם שדין ה הוא שאין מצווה על לאו שלא ימכרו ממכרת עבד שוב יכול למכור עבד עברי שלו ולפי"ד הכס"מ סותר עצמו שבפ"ב כתב הטעם שאין יכול למכור כמי שאין מוריש לבתו וכאן כתב משום הטעם שהרי יש לאו דלא ימכרו ממכרת עבד ובמחכ"ת ז"א דבאמת יש ב' ענינים הא' יש דין שיש לאו של לא ימכרו ממכרת עבד הב' יש דין שלבד הלאו של לא ימכרו ממכרת עבד לבד זה יש דין שאין יכול למוכרו והלאו דלא ימכרו ממכרת עבד אין פירושו שאין יכול למוכרו שהרי כתב הרמב"ם פ"ט מגניבה ה"א דהמוכדו עובר בל"ת ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכבר ביארנו בחידושי ב"ק דאף שכתב הר"מ פ"ו מבכורות דמוכר מעשר בהמה אינו לוקה מפני שלא הועיל המכירה אעפי"כ כאן הוצרך הרמב"ם לטעם שהוא