חלקו של יוסף (ש"ס) עח

מנין זה על כסף הגלגלת שהיו נותנים למלך והיו שם עניים שא היו יכולים לפרוע והמלך מוכר אותם לעבודה לכל מי שיוציא הכרגא בשבילם והיה מזלזל זה בעבודתם אם היו ראוים ליטול ו' פשיטים ביום בשכרם לא היה מחשב כי אם ד' והיו בני פפא בר אדא פורעים הכרגא למלך ונפרעים מהם בזו העבודה וחשש רב פפא שמא הלואה היא זו והשיב לו כו' והמשפט כך הוא כו' הילכך אותו הזול מן המלך הם נוטלים עכ"ל והוא ממש כמו שפירשנו בדבריו בהשגות וזה ברור

ויש לחקור אם מה שהמלך יש לו רשות עבור הכרגא לעבוד בהם איך ביאורו ויש בזה לומר בב' אופנים א' יש לומר בזה דמה שיש לו רשות לעבוד בו הוא לא מתורת עבד רק מתורת גבית המס ואף לאותו זמן שעובד בו לא עבד הוא רק גובה מס הוא הב') יש לומר להיפך שאף שאין לו רשות לעבוד בו רק כפי שעור הכרגא וקצת יותר עבור זה הרבית מ"מ כפי שעור הכרגא יש לו קנין הגוף בהאדם וכפי שעור זה הוא עבד שלו על זמן תשלומין הכרגא

ויש לומר בזה דתליא בשיטות דהנה אם נאמר שהמלך אין לו רק רשות לגבות החוב ממנו על ידי עבודה אבל אין לו קנין הגוף בהעבד לפי"ז תיקשה לכאורה בהך דרב סעורם אחוה דרבא דהוי תפיס אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא וקא"ל רבא שפיר עבדת דכיון שאין נוהגין כשורה מותר לרדות בהן בפרך מבואר מזה דאילו הוו אינשי מעליא היה אסור לרדות בהם והרי ישראל שלא נמכר ואין לו דין עבד אין בו כלל הך דלא תרדה בהם בפרך כמבואר בתורת כהנים הביאו הגהות מיימוני פ"א מעבדים אות ג' ז"ל בתו"כ תניא בו אי אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין עכ"ל וכיון דהני אינשי דרב סעורם הוי תקיף היה בשביל הכרגא כמבואר ברמב"ם ורבא א"ל דשפיר עבד משום שאין נוהגין כשורה מבואר דאם היו נוהגין כשורה היה אסור לרדות בהם בפרך בע"כ דיש להם דין עבד המשועבדים לכרגא דאם יש להם דין בן חורין הרי אין שוב כלל לאו דלא תרדה בהם ואף אם מעלו היה מותר לעבוד בהם טפי ממה שעובדים בעבד עברי אבל זה יש לדחות דהרמב"ם פ"א מעבדים ה"ז בדין של לא תרדה בפרך כתב ז"ה במה דברים אמורים בעבד עברי (ר"ל במה אסור לעבוד בפרך) מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו עכ"ל לפי"ד עיקר החילוק אינו בין עבד לבן חורין מפני שזה יש לו דין עבד רק דעבד הרי נמכר מפני עניותו ודעתו שפלה במכירה זו שוב יש בו לאו דלא תרדה בו בפרך אבל כל פועל מדעת עצמו הוא עושה כן ולא שייך זה לפי"ז אף ביש לו דין בן חורין אם לא מדעתו ורצונו נמכר כגון אינשי דאין להם לשלם המס שוב הדרא לדינא דיש להם דין של לא תרדה בפרך לפי"ז שוב הדרא לכללא שבאמת רב סעורם אחוה דרבא לא קנה אותם וגופם אף שלא שלמו המס והמלך גם כן אין לו רק שעבוד לא קנין הגוף אעפי"כ עברו על לא תרדה בפרך אילו היו אנשים דמעלו כיון שלא מרצונם השכירו עצמם רק המלך משום שלא שלמו לו המס לקח אותם להיות עובדים עבור תשלומין המס ויש לאו דלא תרדה בפרך לפי"ז אין הכרע מגמרא זו אם יש למלך קנין בגוף הישראל כיון שלא שילם המס או לא

אבל הראב"ד כתב בשמ"ק ז"ל וכי נפקי נמי צריכא גיטא דחירותא עכ"ל הרי שתפס שהמלך יש לו קנין בגוף של מי שלא שילם המס וכ"כ הריטב"א בשמ"ק לב"מ (עג) וז"ל בקוצר דקס"ד דתרי איסורי עבדי חדא משום רבית וחדא שמשתעבדים עבדים בהו עבודת עבד (ר"ל דאף לפי הס"ד דלא קנה הגוף מ"מ יש איסור עבודת עבד כיון שלא מרצונו הוא כמש''ב) כו' וא"ל מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דיהיב כרגא משתעביד במאן דלא יהיב כרגא כלומר כי כשיפרעו אברגא של אלו למלך קנאום באותו כרגא כקונה עבד עד שיפרעום ואין המעות חובו הרי יכול הוא למכרם שכן זכה ברטש הארץ וגוי קונה ישראל במלחמה כדאיתא פרק השולח והמלך מוכר זכותו לבי פפא כגון שמכר עבדו לישראל והרי הוא לו קנוי קנין הגוף והבא מחמת גוי הרי הוא כגוי והיינו דאמרינן בפרק החולץ דלכי נפקי צריכא גיטא דחירותא וכדפרישנא התם שפיר ולא שייך בהא אין עבד עברי נוהג בזמן הזה שאין היובל נוהג שאין זה מותר בשפחה ואין דיני עבד עברי