חלקו של יוסף (ש"ס) עו

ובאמת יסוד הדברים שאף שאין זרע מתיחס אחריו ולא קיים פו"ר דישראל מ"מ אין לכוף ע"ז מפורש בתוס' יבמות (סב) ד"ה הכל מודין שאין לו חייס שהוכיחו מהך דקאמר לישא שפחה אין יכול דמבואר דאם יכול לא היו כופין משום דאין כופין רק על הך דשבת העולם והן הן דדברים שביארנו

ובספר באר יצחק חלק או"ח סימן כ"ט תירץ קושית טורי אבן דישא חציה שפחה וחציה בת חורין ותירץ דחצי עבד וחצי בן חורין שנשא חציה שפחה וחציה בת חורין אף זה לא תפיס קדושין כמו דמוכח מהך דגיטין (מג) דלא משכח"ל יורשין ועל קוטב זה שם סובב והולך כל תירוציו על תוס' והנה לבד דאשתמיט ליה דברי תוס' ביבמות הנ"ל שע"ז אין כופין לבד זה מוכרח כן מהסוגיא ומהתוס' שהקשו שם שישא שפחה ולכן כל דבריו שם נדחים במחכתה"ג

עוד כתב הטורי אבן ז"ל עוד הקשו תוס' וימכר עצמו לעבד עברי למ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ותירצו דאפי"ה אין לחצי עבד תקנה שימכור עצמו לעבד עברי משום דאסור למכור עצמו בעבד עברי משום דאמר התם אזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ע"ז הקשה דבקדושין (סט) מבואר דר"ט אומר יכולים ממזר לטהר כיצד ממזר נושא שפחה כו' א"א דיעבד מאי נינהו פי' דלמעבד איסור לא הוי נסיב ליה עצה ופירש"י ותוס' אע"ג דזיל גנוב איסורא גנוב לאו דוקא אלא מכור עצמך וסובר כמ"ד מוכר עצמו מוסרין לו שפחה כנענית והשתא אכתי איכא איסור דכי לי בני ישראל עבדים בע"כ דאין כאן זה האיסור משום הך דכיון שעושה לתכלית לטהר בניו אם כן אף כאן אין כאן איסור

ולענ"ד כונת תוס' פשוטה דודאי הדין הוא שאסור למכור עצמו רק כיון דממזר אינו קיום העולם וזה הרי יכול לקיים העולם שהוא מצות שבת שפיר דוחה אבל כ"ז שם בממזר שמטבעו הוא כן ואי אפשר לו לקיים מצות שבת רק בזה האופן של דחית איסור, כי לי בנ"י עבדים אבל בהך דחצי עבד וחצי בן חורין שפשיעה גרם שלא יקיים כיון דלאו בעידנא הוא שעתה הוא עובר על כי לי בני ישראל עבדים ואח"כ יקיים שבת לא דחי ובממזר לא איכפת לן במה שהוא אינו בעידנא כיון שאי אפשר לו במציאות באופן אחר הוי בעידנא

ומכ"ז נראה כמה עמקו דברי רבותינו הראשונים וח"ו לדחות אותן בשביל קושיא כי אם אנו צריכים לעמול לירד. לעומק דעת קדושים ולהבינם זיע"א

סימן י

בדין כבוש מלחמה

כתב הרמב"ם פ"א מעבדים ה"ח מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדאי אבל לא כעבד ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו כעבד עכ"ל והראב"ד השיג א"א בחיי ראשי לא נאמרו דברים הללו בגמרא לענין זה אלא שהיו אנשים פורעים מס המלך בשביל חבריהם והיו המס עשרה דינרים והיו עושים להם מלאכה שוה חמשה עשר דינר ושאל אם היא הלואה ויש בה משום רבית או לא ופשט ליה דלאו הלואה