חלקו של יוסף (ש"ס) עה

דלישא שפחה אינו יכול מבואר הוא דאילו היה יכול אז לא היו כופין ותיקשה הרי מצווה על פו"ר ולא יקיים פו"ר שהרי הולך לא יתיחס אחריו בע"כ דזה לא איכפת לן מה שלא יתיחס אחריו ולפי"ז סובב הולך קושיא ראשונה דליתי עשה ולדחי ל"ת דהא מוכרח דאם ידחי יקיים פו"ר קושיא שניה דישא ממזרת שאף שלא יתיחס ולד אחריו כל שיוכל לישא הדין הוא שאין כופין לשחרר

אמנם להבין יסוד סברה זו דסו"ס הרי לא יתיחס אחריו ומה מועיל שישא שפחה גם איך כתבו תוס' על שפחה שיבוא עשה דפרו ורבו וידחה לל"ת הרי אין כלל עשה אמנם ביאור דברי תוס' והגמ' הוא עפ"י יסוד זה דהנה התוס' בחגיגה (ג) שם הביאו הירושלמי דעבד מצווה על פו"ר ולכאורה הרי אין הולד מתיחס אחריו אמנם פשוט דיש ב' ענינים בפו"ר הא' שיהיה לו ולדות לקיום העולם הב' שיהיה לו זרע שמתיחס אחריו ובעבד נהי דאין לו זו המצוה של פו"ר של יחוס דהא לא שייך בו יחוס אבל יש בו זו המצוה של פו"ר של הך דפו"ר של הך דקיום העולם ולפי"ז מה שבחצי עבד וחצי בן חורין הדין הוא שכופין אותו לשחרר הוא משום זה שגם את הפו"ר של עבד של חצי עבד שלו לא יוכל לקיים וזה כונת הש"ס דלישא שפחה איני יכול אם כן הרי אין לו אף את זה של עבד ושוב כופין רבו לשחררו וע"ז סובבים הולכים קושיות תוס' ישא שפחה ימכור עצמו בעבד כנעני ישא ממזרת דאף שהולד לא יתיחס אחריו אבל הרי יקיים את הפו"ר של עבד וגם שייך עשה דול"ת שגם זה' הפו"ר הוא עשה וכיון שכן למה כופין לשחררו וז"ב ומיושב קושית הטורי אבן ע"ז הקושיא של תוס'

איברא דלפי"ז עדיין הקושיא חל על הגמ' דגיטין (מג) דקאמר שם על הך דכפה רבה לשחררה כמאן כריב"ב דאמר על שניהם הוא אומר פו"ר ולפי"ז הדק"ל דתשא היא ממזרת דהרי לריב"ב מוכרח דאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין דאי לא"ה היה הדין נותן שעבד זה שהוא חציו עבד וחציו בן חורין ישא חצי שפחה כמו שבארנו לעיל אם כן איך כפו לשחרר הרי יש תקנה בשפחה ומה שאין לה חייס לא איכפת לן שהרי כבר הכרחנו דאין כופין על קיום הפו"ר דיחוס רק ע"ז הפו"ר דקיום המין הוא דכופין לשחרר

אמנם ברור דשפתי תוס' אמת תכון לעד וכונתם עמוקה דבאמת אין זה מוכרח דריב"ב יסבור דחציה שפחה וחציה בת חורין לא תפסי בה קדושין ויש דרך אחר בזה והיינו דבאמת תפסי בה קדושין אם כן כיון שהיא מצווית על פו"ר שוב כיון שיש לה יחוס מקיימא בממזר ואסורה לישא עבד משום דממזר מותר בגיורת וגם היא מותרת בו אם כן לא תעשה איסור אבל להיפך היא מוזהרת בעבד כמוכרח דלישא שפחה אין יכול אף שהחצי בן חורין היא גר כמש"כ תוס' אלא דלפי זה לכאורה אזדא קושית תוס' דישא שפחה הרי אפשר בממזרת ותקנת ממזרת לא שייך משום אין תקנה להרבות ממזרים

אמנם כונת תוס' פשוט דהטורי אבן שם הקשה על מש"כ תוס' דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל הא מפורש בסוטה (כו) דאשת ממזר שותה ואמר בגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא לא ליפשו פסולים קמ"ל הרי דשם הקדוש נמחה על המים כדי ליפשו ממזרי עכ"ד אמנם לענ"ד הכונה פשוטה דודאי ישראל ממזר גם כן ישראל וחייבים תו להחיותו ואם, ממזר הוא הרי הוא חייב בפו"ר ונושא ממזרת ולכך נמחה שם על מים כיון שהם ממזרים שוב אצלם מצוה ריבוי הבנים אף שהם ממזרים אבל כונת תוס' פשוטה דכיון שהוא חצי עבד אם כן לא יתיחס הולד אחריו אם כן ענין זה של פו"ר אצלם הוא רק הך דבנין וקיום העולם ועל ידי מה שיקים ממזר אין זה עדיין קיום העולם דלא ימצא עם מי להתחתן אח"כ דלא שכיחי ממזרי בישראל ולא על ידי זה יבנה עולם ח"ו בבית ישראל לכך אין זו תקנה של שבת אבל כ"ז בדידיה שאין לו יחוס ומצווה על קיום העולם ודאי אין שייך שיקח ממזר וצריך ליקח שפחה וע"ז סובב תירוצי תוס' שאין לו ליקח שפחה אבל בדידה שמצווה על פו"ר דיחוס ודאי אף על ידי ממזר תקיים כיון שיש לה יחוס כמו ישראל שילד ממזר אם כן תצטרך ליקח ממזר כדי שלא תכשל באיסור של הצד עבדות שלה משתמש בצד בן חורין של חצי עבד או כולו עבד הצד בן חורין שלה משתמש בעבד אם כן תצטרך לישא ממזר ואין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל לכך כופין לשחררה אם דין הוא שחצי עבד וחצי בן חורין של אשה מחויבת בפריה ורביה דהרי היא חייבת כישראל.