חלקו של יוסף (ש"ס) עד

בת חורין כיון דלא שייך בה קדושין לישראל הוי תו כמו גויה ולענין יחוס אם ישראל בא עליה הולד מתיחס אחריה לפי"ז אם תשא ישראל ממזר הדין שהולד יהיה כשר דכיון דמשום צד שפחות זה גורם שלא תהיה בת יחוס שוב רחמנא אפקרה לזרע גבה כמו בגויה שוב הרי לא יתרבה ממזרים בישראל ויש לה תקנה בממזר ובשלמא הוא אין לו תקנה שהוא ירבה ממזרים בישראל אבל היא הרי לא תרבה ממזרים אם כן יש לה תקנה בממזר ואסורה לו

ואף דמאורסת לעבד עברי שייך בחציה שפחה וחציה בת חורין מ"מ רק הך דין של מאורסת לעבד עברי יש ולא יותר שהרי כל הראשונים תפסו דשפחה חרופה לא משכחת לה כי אם בזמן יובל משום דרק לעבד עברי יש שפחה חרופה ואי"נ דלממזר כיון שמותר בה יש דין שפחה חרופה אכתי משכח"ל בזמן שאין יובל נוהג במאורסת לממזר בע"כ דרק לעבד עברי שייך בה אירוסין כיון דיש דין שרבו מוסר לו שפחה כנענית אבל בכ"מ דדין כנענית לא שייך מסירה שוב לא שייך שפחה חרופה

מיהו יש לדחות דכיון דשייך אירוסין בה לעבד עברי שוב יש לה יחוס ויורשין וגם ולד שלה מתיחס אחריה ולא דמי לחצי עבד שאין לו כלל קידושין שם מבואר בגיטין (מג) דדומה לעכו"ם שאין לו יורשין ויותר מעכו"ם שנשאר בלי יחוס כלל כעבד גמור ויש ראיה לזה דהרי מיעטו דבא צל שפחה חרופה קטנה פטור עיין כריתות (יג) ותוס' שם ועיין רמב"ם פ"ג מאיסורי ביאה ואיך משכחת לה מאורסת הרי קטנה אי אפשר לה לארס את עצמה בע"כ משום דמיירי בקבל אביה קדושין בה אם כן הא מוכרח דיש לה אב ויחוס בע"כ דכיון דיש בה קדושין לע"ע לא דמיא לחצו עבד וחצי בן חורין שהוא אין בו שום קדושין אין לו יחוס אבל כאן שיש בה קדושין שייך יחוס

אמנם פשוט דזה אינו רק לפי"מ דסברינן מאורסת מאורסת לע"ע אבל לר"ש אשר סובר דשפחה חרופה היינו כנענית מיוחדת לעבד עברי אבל חציה שפחת וחציה בת חורין לא שייך בה כלל קדושין א"כ אין לה יחוס שוב ל"ק לריב"ב דאיהו סובר דאין לה יחוס ולא קדושין.

והנה הטורי אבן הקשה עוד דבפ"ד דגיטין (דף מג) אמר מעשה בשפחה אחת חציה שפחה וחציה בת חורין וכפה את רבה ועשאה ב"ח ואמר עלה כמאן כריב"ב דאמר על שניהם הוא אומר פרו ורבו והשתא לריב"ב למה לן לכוף את רבה הא אפשר לה ברת מינה מי שח"ע ולפימש"ב תגדל יותר הקושיא דהא אפשר לה בממזר לפי מש"ב דהולד יתיחס לכשרות כדין ממזר נושא שפחה אמנם לענ"ד פשוט בזה דכאן דמצווה על פרו ורבו א"כ לא מהני מה שתשא ממזר דהא הדין דעבד אין לו יחוס ונראה דאף שפחה היא כעבד שאין לה יחוס אם כן לא תקיים פריה ורביה ואף דולדה כמותה והוא עבד הוא לא משום יחוס דעבדים אין להם יחוס רק משום האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם כן לא תקיים פ"ו כמו דאמרינן בהיו לו בנים בגיותו ונתגייר כיון שאין מתיחס אחריו לא קיים פו"ר ולפי"ז לק"מ ג"כ קושיא הטו"א דתשא חציו עבד וחציו בן חורין כיון דלא יתיחסו אחריה אם כן לא תקיים פו"ר

אלא לפי"ז לכאורה דברי תוס' תמוהים במש"כ שישא שפחה ויתי עשה דפ"ו וידחי ל"ת דלא יהיה קדש ולפי"ז הרי בשפחה אין הולד מתיחס אחריו ולא קיים כלל פו"ר ומה הקשו תוס'

והנלע"ד בכל זה ונקדים דאח"כ ראיתי להגאון טורי אבן במלואים שם שהעיר על משה"ק תוס' דישא ממזרת וע"ז הקשה דהא חצי עבד וחצי בן חורין לא תפיס קדושין ואין לו זרע כמבואר גיטין (מג) אם כן לא יקיים פו"ר עוד כתב דאם חציה שפחה וחציה בת חורין תקח ממזר יהיו הולדות כשרים כיון דממזר נושא שפחה ומטהר בניו על ידי זה ולענ"ד דבר זה אינו הא' מה שתפס דאם ממזר יקח חציה שפחה וחציה בת חורין יטהרו בניו אינו לענ"ד שהרי הכרחנו דמי' שנשא חציה שפחה וחציה ב"ח הולד מתיחס אחריו דאי לא"ה איך משכח"ל אשה חרופה קטנה שקבל בה אביה קדושין הרי אין לה אב בע"כ דיש לה אב וכיון שיש לה אב שוב אם האב ממזר הולד ממזר אם כן אין מקום לקושיתו דחציה שפחה תשא ממזר זה אינו שעדיין חל תירוץ תוס' דאין תקנה להרבות ממזרים בישראל והולד הרי יהיה ממזר

הב' מה שתמה על קושית תוס' לענ"ד גם זה אינו ושפתי תו' ברור מללו שהרי בגוף הגמ' מבואר דלכך כופין את רבו ועושה אותו בן חורין משום