חלקו של יוסף (ש"ס) עג

סימן ט

בענין חצי עבד וחצי בן חורין וביאור דברי תוס' ב"ב (יג

) עיין להגאון טורי אבן בחגיגה (דף ג') ד"ה לישא שפחה אינו יכול עיי"ש שהביא שתוס' ב"ב (יג) הקשו ליתי עשה דפ"ו ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש ותירצו בשם ר"י דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפו"ר ל"מ עד גמר ביאה וע"ז הקשה הטורי אבן הרי מוכרח הוא דכל שבהכרח מוכרח להיות כן חשיב בעידנא דהתוס' שם הקשו והא הו"ל קום ועשה כשמתעטף בטלית בת חיובא ולמה קאמר ביבמות (צ) דסדין בצצית הו"ל שב וא"ת ותירצו דצצית לא מחייב עד עטיפה ותיקשה לפי"ז איך דוחה כלאים בצצית הא לא הוי בעידנא שהרי עשה דצצית לא מקיים עד אחר עטיפה והלאו יש תיכף כמבואר מכות (כ) בע"כ דהוי בעידנא כיון דא"א בענין אחר וכן מוכח מפסקי תוס' זבחים (צו) גבי שבירת עצם אם כן גם כאן הוי בעידנא עכ"ד

ולענ"ד כונת תוס' פשוט דהא כבר ביארנו דהך דעשה שעל ידי פשיעה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת הוא רק אם לא הוי בעידנא אבל הוי בעידנא דחי ולכך מתן ד' שנתערב במתן אחת לא הוי בעידנא והוי על ידי פשיעה לא דחי והך דעל ידי פשיעה אין הפירוש שצריך שיהיה המקיים העשה עובר על הפשיעה בעבירת הלאו זה אינו שהרי בנתערב מתן אחת במתן ד' יזרוק כהן אחר שלא עירב ולא פשע ויהיה גבי עשה ול"ת שבא לא על ידי פשיעה בע"כ דכל שבא על ידי פשיעה של אחד מהם יהיה מי שיהיה נקרא בא על ידי פשיעה ושוב כל דלא הוי בעידנא אינו דוחה שאין ההכרח עושה לבעידנא כיון שבא זה ההכרח על ידי פשיעה וכמו שביארנו זה בסי' הקודם א"כ גם גבי שחרור כיון שבא עשה זו שצריך לעבור ל"ת על ידה ע"י פשיעה אחר ששיחררו ואף אם על ידי שן ועין יצא לחרות נקרא על ידי פשיעה שהרי נשתחרר על ידי מעשה של הכאה כמו שם שעל ידי שנתערב בא העבירה של דחית עשה לל"ת אם כן זה שכתבו תוס' דאינו בעידנא לא דחי כיון שבא על ידי פשיעה ולא הוי בעידנא ולא דמי לסדין בציצית דחיוב של סדין בציצית לא בא על ידי פשיעה שוב ההכרח עושה לבעידנא וכן בהך דעצם לא תשברו דעשה דאכילה לא בא על ידי פשיעה שפיר דין שההכרח עושה לבעידנא אבל בהך דחציו עבד שבא צל ידי פשיעה לא הוי תו בעידנא ואין עשה דול"ת וברור

עוד כתב הגאון טורי אבן עוד תירץ ר"י דהיא אסורה להינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה דלא מפקדא אפו"ר ועוד אפי' מיפקדא אפשר לה להינשא לאחר וע"ז הקשה דאם כן לריב"ב דס"ל בסוף פ"ו דיבמות דאשה מפקדא דאמר (שם סה) על שניהם הוא אומר פרו ורבו מאי איכא למימר ואי משום דאפשר לה באחר מ"מ מי שחציו עבד וחציו בן חורין ישא אשה בת מינו חציה שפחה וחציה בת חורין דשוב הרי יבא עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא יהיה קדש שעל שניהם עכ"ד

ונלע"ד דלק"מ דהנה תוס' הקשו שישא ממזרת ותירצו שאין תקנה להרבות ממזרים בישראל אל ונלע"ד לפי"ז דמבואר בהך דגיטין (דף מג) דחציו עבד וחציו בן חורין כיון דלא תפסי ביה קדושין אין לו יורשין והוי לענין יחוס כגוי ולפי"ז נלע"ד ג"כ להיפך דאם ממזר בא על חציה שפחה וחציה