חלקו של יוסף (ש"ס) עא

עשה דוחה ל"ת שבמקדש אח"כ דחה זה דרק אם הל"ת הוא ענין שבמקדש הוא דלא דחי אבל אם הלאו אינו במקדש דחי והביא ראיה לזה מהך דשבת (קלב) דקאמר דילפינן דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט ילפינן מהך דעו"ש בשבתו ולא עולת חול בשבת ויו"ט והשתא מנ"ל דאין עשה דמילה דוחה יו"ט שאני התם דאין עשה דול"ת שבמקדש בע"כ דכיון דאיסור של יו"ט אינו במקדש שפיר הוי דחי אי לאו קרא

אמנם כבר הביא המהרי"ק בתשובה שורש שם שבאמת כן תירצו תוס' אם כן לפי"ז הדק"ל דאיך יתישב איך דוחה תוס' קושיא זו בהך תירוצא הרי לא שייך כלל להך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אמנם אחר העיון צדקו בזה דברי תוס' דודאי חילול יו"ט שאין ענין החילול נוגע כלל להך דמקדש ואם יעשה מלאכה זו שלא במקדש גם כן יעבור על חילול יו"ט רק שזה עתה אירע במקדש קדש ודאי הוא שאין זה שייך להך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש שהרי לא המקדש גרם ללאו ועשה זו רק מה שהוא יו"ט אבל הך לאו דבל תוסיף הרי רק המקדש גורם שיש דין במקדש שלא יתנו רק מתן אחת ואם נותן ד' היא הוספה בעבודת מקדש אם כן נהי דלאו של בל תוסיף יש אף בשארי מצות אבל במצות מקדש הרי המצוה דמקדש גורם את הבל תוסיף שפיר שייך הך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש

והנה הך דל"ת שבמקדש אין פירושו רק מה שבמקדש דהא יש הנאכל בירושלם ובהו גם כן הדין דיקדש וכן בפסח בעצם לא תשברו בו הלאו דעשה הם בירושלם אעפי"כ אמרינן אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ולפי"ז הך דשקלו וטרו אמוראי דשריפת קדשים ידחה יו"ט משום הך דעשה דול"ת עיין שבת (כד) אף שנותר הוא במקדש הוא משום דהלאו דיו"ט אינו במקדש כמש"כ הטורי אבן שהבאנו

ובהך דחולין (עח) דאי לאו קרא הו"א דפסח של או"ב מותר להקריב משום הך ד דעשה דול"ת גם כן לא נחשב במקדש דלאו דאו"ב גם כן לא בקדשים לבד הוא רק גם בחולין ול"ת שבא על ידי פשיעה לא שייך בה כיון שהוא בעידנא ובגוף הדבר כמש"ב לעיל דיסוד ע"י פשיעה לא שייך או אם אינו בעידנא או אם אינו בגוף הדבר שבה נעשה העשה עבירת הלאו

עוד ראיתי להטורי אבן שתירץ דהיינו טעמא דלא דחי משום דעשה דמתן ד' קיל דישנו בשאלה והך דמתן א' אינו בשאלה דהא מיירי בבכור ואף שכתבו תוס' כריתות (יג) דאחר שנשחט אינו בשאלה מ"מ כתב דלא כתוס' והביא ראיה משבועות (כד) דקאמר על משנה דיש אוכל אכילה אחת דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני לה בבכור הרי דאי לאו בכור ישנו בשאלה עכ"ד

אמנם לענ"ד תירוץ זה אינו דבכריתות (יג) פריך דלחשוב נמי פיגול וקשה הרי חשב אשם מעילות וכאן דמיירי בבכור הא זריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה בע"כ דצ"ל דכאן סובר הש"ס דלא מיירי בבכור וצריך לומר כאן מידי דאיתא בשאלה לא קתני כפי שיטת תוס' שעתה שנזרק דמו אינו בשאלה אם כן הא מוכרח דאינו תו בשאלה והדק"ל דיתי עשה וידחי ל"ת

ולפי"ז גם מש"כ הטורי אבן לפרש דהיינו טעמא דר"א דינתן במתן ד' דר"א לטעמיה דאין שאלה בהקדש אם כן אינו בשאלה ועשה דול"ת ולפימש"ב ז"א דהרי כאן לכו"ע אינו בשאלה אמנם טעם ר"א הוא לפימש"ב או דר"א סובר דכיון דשייך מ"ע על כל אלו הד' זריקות הוי בעידנא ואף על ידי פשיעה דחי וכן לפי שיטת ריטב"א סובר דאף שנעשה המ"ע בכשרה והל"ת בפסולה גם כן מחשיב בעידנא ודחי ולפי שיטת התוס' דמשום ל"ת שבמקדש אתי עלה סובר ר"א דכיון דבל תוסיף איתנייהו בכל המצות אף דכאן גרם מקדש לבל תוסיף לא חשיב ל"ת שבמקדש ולכך עשה דוחה ל"ת לר"א

עוד כתב הטורי אבן דלפי דרכו ניחא גם מה דיתן מתן אחת וקשה לא יתן כלום שכשהוא נותן הוא עובר על בל תגרע ואין עשה דוחה לאו אבל לפי"ד ניחא דהא בכור אינו בשאלה לכך עשה דול"ת אבל לפי"ד שביארנו דלא שייך כאן הך דעשה דול"ת מפני שהוא לאו במקדש אם כן הדק"ל ובשלמא לפימש"כ דלא שייך עשה דול"ת משום דלאו בעידנא אם כן כאן לא שייך חסרון דלאו בעידנא שהרי לא תעשה ממילא נדחית ולא שייך בה הך סברא דאינו בעידנא אבל גבי הך דינא דמתן א' שאינו כלל מעשה ודאי הוי כבעידנא אבל משום הך דל"ת שבמקדש הרי גם כאן שייך הטעם ואין זורק אחת

אמנם לענ"ד פשוט דעד כאן לא שייך אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש רק אם העשה ול"ת