חלקו של יוסף (ש"ס) ע

הזריקה הב' והג' והעשה יקיים רק על ידי מתן הד' א"כ לא הוי בעידנא אם כן בשלמא בא"א לנו במציאות לקיים העשה רק על ידי דחייה הוי בעידנא אבל זה הרי היה לנו אפשריות לקיים העשה רק פשיעתו גרם שנצטרך לבוא לדחיה שוב יש בו חסרון שאינו בעידנא ואין עשה דול"ת באינו בעידנא וזהו שדקדקו תוס' והיה יכול להתקיים בלא דחית הלאו ר"ל אם כן לא הוי בעידנא לפי"ז לק"מ מהך דזבחים (צג) דשם בין העשה בין הל"ת הוא בעת אכילה אם כן הוי בעידנא לזה שפיר דין הוא שעשה דול"ת אף שהוא ע"י פשיעה וז"ב

ומיושב היטב ג"כ מה שראיתי להרב ערוך לנר שהקשה בר"ה (כח) על סברת תוס' דעל ידי פשיעה לא דחי מהך דעשה דהשלמה נדחה מפני פסח כמבואר פסחים (נט) אף דבא על ידי פשיעה שהיה יכול לשחוט קודם פסח את כפרתו אבל לפי"ז לק"מ דעיקר החסרון דפשיעה הוא רק משום שאינו בעידנא ושם הרי בלאו הכי לא הוי בעידנא והטעם שדוחה הוא רק משום דעשה דוחה עשה שיב"כ אף שאינו בעידנא כמש"כ תוס' שם אם כן אף שעל ידי פשיעה גם כן דוחה עשה שיב"כ דע"י פשיעה החסרון שאינו בעידנא

שוב מצאתי בתורתן של רבותינו הראשונים שהבינו כעין זה וז"ל הריטב"א בחי' לעירובין שם שלא אמרו עשה דול"ת אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת שהלאו בא מעצמו על מ"ע והוא מצוה שיש בה קום עשה ואי אפשר בלא דחיה אבל הזאת מתן א' והזאת מתן ד' כל אחת הוי לעצמה וזה בפשיעתו גרם שיתערבו. ובא לאו עם עשה ביחד שיש קיום עשה באחת ואיסור לאו באחת וכיון שבשביל פשיעתו הוא אין לנו לבטל הלאו מפני קיום העשה וכזה כתב הראב"ד ז"ל ואחרים מן המפרשים ז"ל עכ"ל והנה עירבב הריטב"א הך דעשה אינו במה שיש הלאו עם הך דפשיעה ואין לו לכאורה מובן אמנם כונת הריטב"א הוא פשוט דהנה אם לא בעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה כש"כ זה דלא בעינן שבמה שמקיים עשה יעקר לאו שהרי אם אינו בעידנא אינו בגוף הדבר והיכא שא"א בא"א הרי לא בעינן בעידנא אם כן לא בעינן גם שיעשה בגוף הדבר ע"ז כתב הריטב"א דכיון דהוא בפשיעה אם כן אפשר באופן אחר ובעינן בעידנא וה"ה דבעינן שבגוף הדבר שעיקר הלאו יקוים העשה וכאן הרי בגוף זה הדבר אינו מקיים את העשה שוב כיון שהוא בפשיעה אין עשה דוחה ל"ת כה"ג שאינו בעידנא וז"ב

ומה דלא ניחא ליה לתרץ קושיתו עפ"י זה הדרך שכתבנו שאינו בעידנא דעקירת הלאו הוא מיד והעשה לא מקיים רק עד אחר מתן ד' נראה דהריטב"א סובר דגדר של בעידנא היינו בעת עשיית המצוה לא בעת גמר המצוה ובעת עשיית המצוה הוי שהרי אף הזאה ב' וג' הם חלק מכל ההזאות לכך הוצרך הריטב"א לבוא לטעם זה דסו"ס אינו בגוף זו המצוה והוי כאינו בעידנא

איברא דעל דברי הריטב"א ודאי קשה טובא מהסוגיא דזבחים (צג) דפריך על הך דיקדש דליתי עשה ולדחי ל"ת והרי העשה הוא בהכשרה והל"ת הוי בהטעם של פסולה א"כ איך שייך עשה דול"ת כה"ג בבא על ידי פשיעה כיון דבאופן זה להריטב"א הוי כמו אינו בעידנא שאינו דוחה רק אם אי אפשר באופן אחר

ונראה דצריך לומר להריטב"א דכיון דעל טעם בלא ממש אין לאו אם כן עיקר הלאו הוא רק משום הממש אם כן על איסור טעם לבד ודאי ששייך דוחה אף שאינו בעידנא ועל ידי פשיעה מה גורם שלא ידחה הממש ועל הממש הרי יש עשה דאכילת קדשים אם כן במה שיש איסור ויש הלאו שם יש העשה ולא דמי להך דקדשים דמתן ד' ומתן אחת שאין הלאו בזה גופא שיש העשה

איברא רא דלפי"ז עדיין צריך ביאור אי נימא דבאלו הקדשים שיש הך עשה יש הלאו אם כן הם פסולים ומה שייך ע"ז עשה דוחה ל"ת הא כל קדשים פסולים כך גזרה תורה שיהא פסול ולא יהיה גבה הך דעשה דוחה ל"ת אמנם לענ"ד פשוט דלק"מ דהנה הפסול אינו בגוף של זה הקרבן וננקוט שהיו שלמים וחטאת ואחד פסול והיינו החטאת פסול ובלע השלמים מהחטאת הנה בשלמים יש ב' ענינים הא' שלמים כשרים הב' חטאת פסולים ולפי"ז הכי פריך דהמ"ע של שלמים כשרים ידחה לל"ת של חטאת פסולים ולא דמי לכל פסול שגוף הך דקרבן שיש מצוה לאוכלו בו יש פסול כה"ג אין עשה דאכילת קדשים לא כן כאן דבמה שיש עשה בו אין הפסול וז"ב ומוכרח בשיטת ריטב"א

עוד תירץ הטורי אבן דלכך לא דחי משום דאין