חלקו של יוסף (ש"ס) סט

לא לתקיעת מצוה יצא ולפי"ז גם כונת תוס' בסוכה (לט) לזה הענין ולפי"ז ל"ק קושית טורי אבן מעירובין (צה) דמתעסק לא שייך רק אם הוא אינו עושה למצוה או כה"ג אבל אם לובש תפילין לא שייך שמתעסק דלבישה של תפילין זהו הנחתה ומשו"ה הוא דדרכו ללבוש כן וכן בהך דנתנין במתן ד' ומתן אחת שם עושה זריקה רק הוא שלא בכונה אבל מעשה זריקה יש כאן לכך עובר על בל תוסיף בזה ועיין רש"י ר"ה (כח) דסותר עצמו דדעתו דמתעסק יצא אם אין מצות צריכות כונה אבל העיקר כפירש"י כאן כמוכרח מר"ה (לב

) סימן ח

בענין מתן ד' שנתערב במתן אחת וביאור ענין בא ע"י פשיעה אין עשה דול"ת

עיין להגאון ט"א ר"ה (דף כח) שהביא שתוס' פ"י דעירובין (דף ק) הקשה על מתן ד' שנתערב במתן אחת וליתי עשה דמתן ד' ולידחי ל"ת ותי' דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא ויוכל להתקיים בלא דחית הלאו ע"ז כתב הטו"א וק"ל הא בפי"א דזבחים (צז) אמר כל הנוגע יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה תפסול ופריך ואמאי ליתי עשה ולדחי ל"ת והא התם נמי בא ע"י פשיעה במה שבלע הכשירה מן הפסולה ואפי"ה פריך דלידחי עכ"ד

והיה נראה לענ"ד בכונת תוס' דלכאורה צריך להבין מה איכפת לנו שבא על ידי פשיעה סו"ס עתה הרי הלאו והעשה לפניך וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת עשה דוחה וכי עתה שבא ע"י פשיעה אין כאן עשה לפניך אמנם לענ"ד סברת תוס' כאן פשוטה דהנה זריקה א' שעושה בקדשים שמצותן ליתן במתן ד' ודאי בזו הזריקה יש בה בפני עצמה עשה משום דהדין הוא דזריקה ראשונה עושה את הכפרה אם כן בזריקה א' הוא מקיים מצות כפרה אבל זריקה השנייה הרי לא מקיים בה מצות כפרה אם כן בזריקה שניה אין עדיין קיום מצוה דכפרה הרי אין בה ואם משום דהתורה אמרה שיתנו לה מתן ד' הרי רק בכל הד' הוא דמתקיים המצוה דמתן ד' לא באחת אבל לענין הלאו דבל תוסיף בכל אחת שהיא זריקה יתירה הוא עובר על בל תוסיף מיהו אף שיש כמה לאוין מ"מ עשה דוחה כמבואר נזיר (מח) מ"ל חד לאו מה לי תרי לאוי אבל הרי לא הוי בעידנא שעשה דמתן ד' לא יקיים עד שיתן כל הד' זריקות והלאו דבל תוסיף היא עובר גם בזריקה שניה וזריקה שלישית אם כן לא הוי בעידנא אמנם תוס' בזבחים (צג) שם הקשו גבי לא תעשה דשבירת עצם דפריך ניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דשבירת עצם ותוס' שם הקשו הא לא הוי בעידנא דעשה יקיים רק באכילה ועתה כבר עבד על לאו דשבירת עצם ותירצו דכיון דא"א בענין אחר דחי והנה זה האי אפשר בענין אחר אין לפרש כפשוטו דאם כן בכל עשה דול"ת דקיי"ל דצריך בעידנא היכי משכח"ל הרי עתה כשאנו באים לדחות שלא בעידנא אי אפשר עתה לקיים באופן אחר את הלאו ועשה אם כן שוב ידחה אף מה שהוא שלא בעידנא בע"כ דכונת תוס' הוא א"א פירושו שבטבע א"א לנו בה לקיים באופן אחר כי אם על ידי דחיה כגון זה הבשר שהוא בעצם שאי אפשר לבוא אל קיום עשה ד דאכילת בשר רק על ידי שבירת עצם אבל כ"ז שלא ישברו את העצם לא יהיה יכולת במציאות לאכול הבשר לכך דמי אף שלא בעידנא וז"ב ומוכרח מעתה מובן היטב כונת תוס' כאן בבא על ידי פשיעה דלא דחי והיינו דכיון שהלאו עובר במתן