חלקו של יוסף (ש"ס) סד

לבו גורם שיעשה זה אבל תרומה אם חושב הוא להרים אטו יהיה מחויב להרים משום נדיב לב הרי אין הלב נודב זה שהרי בלא"ה הוא חייב להרים אם כן שם פירוש ונחשב לכם הוא רק שונחשב פירושו שמחשבה עושה חלות כמו הדבור אם כן תלוי איזו מחשבה היא אם היא מחשבה של חלות ודאי חל אבל אם היא מחשבה שחישב בלבו להוציא בשפתיו אם כן הרי לא חשב כלל בלבו לעשות חלות רק לעשות דבור שיעשה חלות שוב אי אפשר שהמחשבה יעשה חלות וכל זמן שלא הוציא בדבור הדין שאין התרומה חל וז"ב

איברא דלפי"ז צריך ביאור דברי תוס' פרק תמיד נשחט (דף סג) גבי הא דקאמר שם והכא במאי עסקינן כגון שגמר בלבו כו' והוציא בפיו לערלים ובהא פליגי דר"מ סבר לא בעינן פיו ולבו שוין מכאן מדקדק ר"י כו' דאינו פיגול עד שיוציא בשפתיו דאי במחשבה תליא כו' בשלא הספיק לומר למולים אמאי פסול לר"מ דהא גמר בלבו לתרווייהו ופלא הא גמר בלבו לא מהני אף במקום שמחשבה גם כן מועיל רק אם גמר בלבו לבד אבל גמר בלבו להוציא בשפתיו הדין שאינו פיגול עד שיוציא בשפתיו כמו בכל מחשבה שדין הוא שאין חל עד זו השעה שיוציא בפיו אם הוא רוצה להוציא בפיו וכאן הרי חשב ע"ז שידבר למולים ולערלים וכיון שלא הספיק והוא רוצה להוציא בפיו וכאן הרי לא שייך הך דנדיב לב שוב דין שאין המחשבה מועיל ומה הקשו בזה תוס' ואין לומר כמש"ב דשיטת הר"ש ורש"י שאף אם רוצה להוציא בפיו גם כן הל מחשבת הלב זה אינו דכאן שהוא חלות כתרומה ולא שייך נדיב לב שוב אין זו המחשבה כלל בלא הוצאת פה שו"מ להגאון אור שמח פי"ג מנדרים הכ"ב שהקשה כן ונשאר בצע"ג אמנם לענ"ד בפיגול שאני דהרי קיי"ל דמחשבין מעבודה לעבודה ואם חישב שיפגל בזריקה אף שהמחשבה היא בשחיטה הדין שמועיל מחשב זו שאח"כ בשעת זריקה הוא פיגול אם כן אם חישב שיפגל בדבור לא גרע מחושב בשחיטה שיפגל בזריקה דהוי פיגול כש"כ כאן שחישב שיפגל בדבור דאף עתה הוא פיגול אם יש דין שהמחשבה נותן דין פיגול לזה הוכיח ר"י דאין מחשבה עושה דין פיגול שוב אי אפשר לצרף כאן המחשבה שיהיה פיגול אבל כל דבר אף לתוס' אם חישב להוציאו בפה אין מחשבה אף שאם חישב מחשבה לבד מועיל ושאני בזה פיגול מכל דבר

שבתי וראיתי שהשמ"ק באמת תירץ על קושית תוס' זו משום דכיון שחשב להוציא בפה לא הוי פיגול במחשבה ולהבין סברת השמ"ק בתירוצו והתוס' בקושיתו נלע"ד עפי"ז שיש לחקור בהך דמחשבין מעבודה לעבודה באיזה עבודה הוא הפיגול אם בהעבודה שבה היה זו המחשבה או על העבודה האחרת שעליה חישב כגון אם חישב בשחיטה על זו הזריקה באיזה עבודה הוי פיגול אם בזריקה שעליה חישב או בשחיטה אשר בה חישב ובזה נחלקו תוס' ושמ"ק דתוס' סוברים שהפסול הוא בשחיטה אף שחישב על הזריקה אם כן הפיגול במחשבה אף שחישב ב לדבר אבל השמ"ק סובר שהפסול בזריקה אם כן גם כאן צריך להיות הפסול בדבור וכיון שלא דיבר אין כאן פסול

עוד ראיתי לבעל אפיקי ים שהביא דברי השמ"ק בתמורה (ד) על מה דקאמר מ"ש מימר דבדבורא אתעביד מעשה מקדים תרומה לבכורים נמי בדבורא אתעביד מעשה והקשה השמ"ק שאני תרומה דאיתא במחשבה וי"ל דמכל מקום על ידי מחשבה אתעביד מעשה עכ"ל ודברי השיטה מקובצת תמוהים לכאורה א' שאם השמ"ק סובר דבמקום שדין הוא שחל במחשבה מעשה נקרא אתעביד מעשה אם כן גם בסנהדרין (סה) למה לא יחשב מעשה אבל פשוט דהשמ"ק סובר דרק אם אין מעשה אז הדבור עושה מעשה שוב תליא אם יש בדבור אז הדבור נחשב מעשה ואם אינו בדבור אז אין הדבור מעשה שהרי ישנו גם במחשבה והדבור רק ממלא תפקיד המחשבה אבל זה ודאי צריך ביאור למה בממיר סובר השמ"ק דלא חל במחשבה וגבי הך דמקדים תרומה לבכורים סובר השמ"ק דחל במחשבה הרי אצל שניהם יש עבירה ולמה זה הדין שחל אף אם הוא במחשבה ותמורה אינה חל במחשבה אבל זה פשוט דסובר השמ"ק בזה לחלק דתמורה כיון שאינו עצם מקדיש רק חילול זו תחת זו אם כן אינו במחשבה שלא שייך להחליף במחשבה אבל בהך דתרומה שם האיסור דמקדים הוא איסור אבל עצם התרומה הוא בזה כבכל מקום שוב דין הוא שפיר שחל התרומה במחשבה שבה אף שיש איסור בחלות התרומה.