חלקו של יוסף (ש"ס) סג

הרי זו תמורת שלמים דבריו קיימים מ"מ אם אמר הרי זו תמורת עולה היום ולמחר תמורת שלמים או שחזר ואמר בתוכ"ד גדול אף שנתכוין תחילה לכך אין דבריו קיימים דהוי דברים שבלב דלא הוי דברים ולכאורה קשה הא בקדשים מהני מחשבה ע"כ דתמורה שאני דהוי מחשבת עבירה ולא הוי מחשבה עכ"ד ולענ"ד עדיין לא הועיל כלום דהרי קיי"ל דצריך שיהיה פיו ולבו שוים ואם נתכוין לומר עולה ואמר שלבים לא אמר כלום כמפורש במשנה פ"ג דתרומות שהבאנו אם כן בלאו הכי קשה דכיון שחשב תחלה לומר תמורת שלמים ולהקדיש זה לשלמים מה מועיל מה שאמר תמורת עולה הא אין פיו ולבו שוים בע"כ דצריך לומר בזה דזה לא צריך רק בהקדש שדין הוא בהקדש שהקדש טעות אינו הקדש אם כן אם פיו ולבו אינם שוים מה שהקדיש בפיו אינו הקדש אבל בהך דתמורה שאף בטעות חל אם כן מה לנו שפיו ולבו אין שוים ולא אמר כמו שרצה בפיו סו"ס הוי תמורה בטעות ותמורה הרי חל גם בטעות ולפי"ז פשוט דברי תוס' דכאן הא מה שאמר חל אם כן אף שיש גם מחשבה ויש דין על המחשבה שיכול לחול ולא אמרינן דברים שבלב לא הוי דברים במחשבת הקדש אבל כל זה הוא אם אין חלות של דבור כנגד זה אבל אם יש חלות של דבור כנגד זה ודאי דחלות של דבור עדיף מחלות של המחשבה ודין שחל הך דדבור ולכך מה שאמר קודם חל אבל המיר במחשבה לבד ודאי דין הוא שחל תמורה על פי מחשבה זו אף לפי שיטת תוס' דב"ק ואין שום ראיה מדבריהם להיפך

עוד כתב בעל אפיקי ים לדחות ראיה זו לפימש"כ הטורי אבן דגמר בלבו להוציא בשפתיו אינו הל עד שיוציא בשפתיו שוב הרי לא חל כאן המחשבה אבל הביא שמדברי הש"ך יו"ד סימן רנ"ח ס"ב מבואר שחולק ע"ז שהרי כתב באם חישב בלבו לומר על סלע סלע זו לצדקה והוציא בפיו על אחר אינו חייב ליתן אותו סלע שאמר וכתב הש"ך דאותה סלע שחשב חייב ליתן הרי דגמר בלבו אף שגמר להוציא בשפתיו ולא הוציא חייב לקיים מה שגמר בלבו עוד הביא בשם הגדול ממינסק ראיה דלא כהטורי אבן מרש"י בקידושין (מא) ד"ה שכן ישנו במחשבה גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתניא בשבועות (כו) עכ"ל הרי שאף אם גמר בלבו להוציא בשפתיו מועיל ועל קושית טורי אבן ממשנה דמתכוין לומר עולה ואמר שלמים כתב דהר"ש פירש משום דפיו ולבו מכחישים זה את זה עכ"ד

והבנת דברי הר"ש לענ"ד בזה הוא פשוט דהנה בכל מקום דבור מועיל ודבור עדיף ממחשבה לפי"ז פשוט דקדשים שחידשה בהם תורה מחשבה לא הוציאה את הדבור עם זה שהדבור לא יועיל רק חידשה תורה שגם המחשבה מועיל ובאמת היכא דאיכא דבור ומחשבה עדיף הדבור מהמחשבה ולפי"ז בדבור שאנו רואים שאם אין פיו ולבו שוים אין מועיל א"א לומר משום דהמחשבה מוציא מהדבור זה אינו דדבור עדיף ממחשבה רק בקדשים חידשה תורה שדבור לבד לא יועיל אם מחשבה מנגדתה אף שדבור הרי עדיף ממחשבה מ"מ לא יועיל שצריך גם שלימות המחשבה בהוצאת דבור לפ"ז להיפך מחשבה דקליש מדבור כש"כ שלא יועיל אם הדבור אינו שוה לו דמה דבור שעדיף ממחשבה מ"מ אם המחשבה מנגדתה הדין הוא שאינו מועיל מחשבה שקליש מדבור כש"כ שאי אפשר שיחול במקום שהדבור מנגד לו אבל אם אין הדבור נגד המחשבה שוב מועיל המחשבה והדבור לא מעלה ולא מוריד כיון שכבר הוקדש על ידי המחשבה אם כן אין ראיה ממשנה דתרומות לדין זה של הטורי אבן

שוב הביא בעל אפיקי ים בשם הגאון מהרש"מ מבערזאן שהוכיח מתוספתא דתרומות פ"ג היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני מאימתי מברך עליהן משהפרישן הפרישן אם עתיד לקרות להן שם אין בהם קדושה עד שיקרא להן שם הרי דאם רוצה להוציא בפיו אין להם קדושה עד שיוציא בפיו וכדברי הטורי אבן ועיין בספר דבר אברהם סימן ט"ז בהשמטות שכתב שדברי התוספתא הם ראיה ברורה כראי מוצק להטורי אבן ודחק עצמו בדברי רש"י והר"ש אמנם לענ"ד נראה דודאי אין לזוז בדברי רש"י מפשוטם ואעפי"כ אין זה התוספתא שייך לדברי רש"י והר"ש דהרי קדשים שהמחשבה מועיל בהם ילפינן מכל נדיב לב ותרומה שהמחשבה מועיל בהם זה ילפינן מונחשב לכם תרומתכם וזה פשוט דאף אם גמר בלבו להוציא בשפתיו סו"ס הרי לבו רוצה לנדב זה אם כן ודאי שייך כל נדיב לב שהרי כל שלבו רוצה בזה יש גזיה"כ דנדיב לב עולות אבל בהך דתרומה גמר בלבו להרים לא שייך נדיב לב משום דהך דנדיב לב לא שייך רק אם נדבת