חלקו של יוסף (ש"ס) נב

זה דבר האסור וזה אי אפשר לעשות שרק דבר נדור אפשר לעשות ולא דבר אסור זה אינו דודאי אם אומר שזה כזה כונתו שזה יהיה דבר נדור רק יהיה בדינו כזה אלא דסובר הרמב"ם דדין דוא בנדר שיכולים להניח איסור של אחד בחבירו ואף שאינו בחלות בכל פרטיו ודקדוקיו למשל אם אמר שזה יהיה כקרבן אף שאי אפשר לתפוס כל דיני הקרבן בפרטיו שיחויב משום פיגול ונותר ויהיה כרת ויהיה קדש שאינו קרבן שחסר לו דיני קרבן שצריך בה בהמה תמימה וכדומה אבל חידוש התורה בנדר יש שיכול להניח את איסור קרבן על חפץ כאילו היה עושה קרבן אבל איסור זה אינו רק לענין בל יחל וכדומה שבמציאות אינו קרבן רק דין קרבן מונח בה לפרט זה שלבל יחל אבל כ"ז אם גוף הקרבן יכול לעשות נדבה אף אם אינו חייב גם ההתפסה יכול הוא להתפיס אף שאינו חייב דדין הבל יחל שעושה שיהיה בל יחל של חטאת הוא גם כן רק גדר של נדבה ולזה לקרבן שאינו יכול לעשות נדבה אין חל ההתפסה ומטעם זה כתב הרמב"ם בהלכה י' החטאת והאשם אע"פ שאינן באין בנדר ונדבה כמו שיתבאר במקומו אפשר לנודר להביא אותם מחמת נדרו שהנודר בנזיר מביא חטאת ואם נטמא מביא אשם כמו שיתבאר עכ"ל ר"ל אם כן על ידי מה נתחייב חטאת ואשם רק על ידי דיבורו שאמר הריני נזיר אם כן הרי הדבור יכול לפעול בבהמה דינים של חטאת ואשם שוב אף להתפיס יכול שיהיה מונח בה דין של חטאת ואשם לענין בל יחל דיש כח בדבור לעשות דינים של חטאת ואשם וכמו שביארנו דלהרמב"ם הך דין של התפסה פירושו שבדבר הנתפס יהיה זה הדין של הדבר הנתפס כגוף הדבר עצמו לענין בל יחל ומסולק השגת הראב"ד מהך דחלת אהרן ותרומתו על חטאת ואשם דחלת אהרן אי אפשר בשום אופן להתפיסו על ידי דיבורו דחיוב חלה ותרומה אי אפשר לבוא על ידי דבורו מה שאין כן חטאת ואשם דחיוב חטאת ואשם בא על ידי דבורו שוב גם ההתפסה יכול לבוא על ידי דיבורו וחל דין החטאת והאשם על הדבור

איברא דזהו שקשה על הרמב"ם בדין חלת אהרן ותרומתו ובדין חטאת ואשם שהרי כתב הרמב"ם בהלכה י"ג האומר הרי הן עלי כמעשר בהמה הרי אלו אסורין הואיל וקדושתן בידי אדם הרי דאף שמעשר בהמה אינו בא בנדר ונדבה ואין. נעשה מחמת דבורו החיוב להפריש המעשר בהמה אעפי"כ דין הוא שכיון שסו"ס על ידי דבורו ומנינו נתקדשה בהמה זו למעשר נקרא קדושתו בידי אדם וחל משום זה הנדר אשר תפס בה והוי התפסה בדבר הנדור כן הוי לן למימר שאם מתפיס בחטאת ואשם וחלה כיון שסו"ס קדושת החלה היא משום דבורו שוב הרי קדושתו בידי אדם וחל ההתפסה בה

והנלענ"ד בגדר דברי הרמב"ם דסובר פשוט שאם התורה חידשה שנקדשו דבר זה אף שהוא עושה אותו מחמת חיוב התורה מ"מ נקרא בא בנדר שהרי אין שם סבה אחרת שיחויב רק משום שהתירה רצתה שידור זה ונקרא בא בנדר אבל אם התורה חידשה משום סיבה אחרת שיפריש שוב אז לא נקרא גדר נדר רק הסיבה והחוב שמונח עליו זה גורם שיפריש לזה חטאת ואשם אף שקדושתו על ידי אדם מ"מ מי גרם שיהיה קדושתו משום חיוב החטאת וחיוב האשם שוב לא מהני מה שקדושתו על ידי אדם ולא נקרא דבר הנדור ואינו יכול להתפיס בו אבל גבי הך דמעשר שם הרי אין שום סיבה שיחויב להפריש מעשר בהמה שמעשר בהמה אינו טובל כלל אם כן חיוב הפרשה הוא רק מפני שהתורה רצתה שיקדשו את המעשר ועושה זה מחמת חיוב התורה שינדור שפיר הוי דבר הנדור ואף אחרת גם כן יכול להתפיס כזו משא"כ בחלת אהרן ותרומתו שם הרי אין חיוב הפרשת התרומה ומעשר נובע מפני שהתורה רצתה שיקדיש דבר זה רק מפני זה שהתורה רצתה שיתקן הטבל ויפריש התרומה ויתן לכהן משו"ה לא הוי דבר הנדור ולזה מעשר בהמה שדין הוא שאין בו שום מצוה לבד דין קרבן הוי דבר הנדור

ולפי"ז מבואר גם כן הך דבכור שיש בזה סתירה בדברי הרמב"ם שכתב בהי"ג שם הרי הן עלי כבכור הרי אלו מותרין שאין קדושתו בידי אדם ואינו יכול להתפיסו בנדר שנאמר לא יקדיש איש אותו עכ"ל ובהט"ו כתב היה לפניו בשר קדש אפילו היה בשר שלמים אחר זריקת דמים שהוא מותר לזרים ואמר הרי הן עלי כבשר זה הרי אלו אסורין שלא התפיס אלא בעיקרו שהיה אסור אבל אם היה בשר בכור אם לפני זריקת דמים אסור ואם לאחר