חלקו של יוסף (ש"ס) נ

ובשיטת הרמב"ם דהלכות תמורה שהבאנו לעיל שהוא פירש הך דעכו"ם מהו שימיר דהפירוש הוא עכו"ם עצמו ימיר בקרבן שהפריש ועבור ישראל וביארנו שם שלש שיטות בפירוש הגמ' כעת מצאתי להמבי"ט בקרית ספר שיטה רביעית מעתיק לשונו ונבאר דבריו וז"ל אבל הרב כתב שאם המיר הנכרי המקדיש הוי ספק תמורה משמע דס"ל דבעיא דרמב"ח הנכרי המקדיש הוא דמספק"ל אם המיר אם הויא תמורה או לא והכי משמע לישנא דגמרא ולכן נראה שהרב ז"ל מפרש לישנא דגמרא דקאמר התם הוא דקאתי מכח ישראל דמשו"ה אזלינן בתר מתכפר והוי ליה תחילתו וסופו ביד ישראל דישראל כי מקדיש לה אדעתא שיתכפר בה חבירו ישראל אלימא קדושתיה לזכותה לישראל שיתכפר בה ולהכי ישראל עביד תמורה דקרינן קרבנו דהוא מתכפר בו אבל הקדש הנכרי אע"ג דילפינן מקרא דמקדיש לא אלימא קדושתיה לזכותה לישראל המתכפר ושזה המתכפר ימיר כיון שבא מכח נכרי אבל אם המיר הנכרי הוא דמספק"ל אי הוי תמורה כיון דמתכפר דאתי מכחו לא עביד תמורה או לא וסלקי בתיקו עכ"ד ולא אבין הרי עכו"ם עצמו אינו עושה תמורה וישראל עצמו גם כן כאן אינו עושה תמורה אם כן למה כאן השאלה אם הגוי עושה תמורה

ונראה ביאור דברי הקרית ספר דהנה קיי"ל דאם יש מקדיש עם מתכפר מתכפר עושה תמורה משום הך דמתכפר עדיף ממקדיש משום דקניא ליה לכפרה כדידיה הוא אמנם כל זה הוא במקדיש ישראל שהוא הקדיש ונתן הזכות כפרה לישראל עדיף המתכפר מהמקדיש שהקנה לו זכות זה ואף עולה שמתכפר בה מקופיא מ"מ דין הוא שכפרת קופיא עדיף ממקדיש אבל עכו"ם לאו בני ריצוי וכפרה הם עיין זבחים (ו) רק יש להם דין דורון של עולה שוב אף לישראל אי אפשר שיקנה רק זה הזכות שוב אין ישראל מתכפר עדיף ממקדיש והנה קיי"ל דקדשי גוי אין עושה תמורה וס"ל למבי"ט דהחסרון הוא דגזיה"כ שבקרבן של גוי לא יהיה תמורה ולפי"ז אין החסרון שעכו"ם אין יכול להמיר רק החסרון שקרבן עכו"ם אין יכולים להמיר ולפי"ז מתפרש כאן היסב זו השאלה של הגמרא אם העכו"ם מימר דהישראל אין יכול להמיר כיון שאין לו כפרה גמורה אם כן עכו"ם המקדיש עדיף מהישראל המתכפר ואין הישראל בעלים ואין יכול להמיר שיש בעלים יותר גדולים על הקרבן והיינו העכו"ם המקדיש אלא דהבעיא הוא אם החסרון רק דקרבן של גוי אין בו תמורה אבל עכו"ם במציאות יכול לעשות תמורה אם כן כאן דההקרבה הוא עבור ישראל יש בו דין חמורה והממיר הוא עכו"ם שהוא בעלים יותר חשובים על הקרבן או דעכו"ם אין לו דין תמורה אף אם אין חסרון שהקרבן הוא עבור גוי כגון כאן שהקדיש עכו"ם שיתכפר ישראל הוצרכתי לבאר בזה מפני שראיתי לגדול אחד שהסב דברי מבי"ט לדרך אחר ולא יתכן לדעתי דעליו תפול הקושיא שהקשתי לכאורה על המבי"ט ואחתום ברכת כוח"ט וכ"ט לו ולב"ב אשאר ידידו הנאמן יוסף זיסמאנאוויץ

סימן ו

עוד להרב הנ"ל

בענין הנ"ל ובענין דבר הנדור ודין שכ"מ שהקדיש ודין הקדש טעות והתפסת טעות והקדש במחשבה

הנה כת"ר כתב להשיג עלי על מה שחילקתי בין חלה ותרומה להקדש דהקדש לא מהני שאלה לר"א משום שגוף החפץ נתפס על ידי אמירתו אבל חלה לא הוי דבר הנדור שאף קודם אמירתו