חלקו של יוסף (ש"ס) מא

סימן ה

בענין שאלה בהקדש ושכ"מ שהקדיש את נכסיו

לכבוד ידידי הרב הגאון הבקי הנפלא מהו"ר אריה ליב נעמיאטין שליט"א בשוואדסץ שלום וברכה

אחדשה"ט קבלתי מכתבו עם חידו"ת שלו הנאמרים בהשכל ודעת ואם כי זה עתה באתי הביתה מפאלאנגע מ"מ תומ"י שמתי עיוני בדבריו והנני להשיב לו כפי"מ שיורני בס"ד

פתח דבריו הקשה בפסחים (דף מו) דר"א סבר דעוברים על בל יראה בחלה שמפרישין משום הואיל ואי בעי מתשיל עלה ע"ז הקשה הא ר"א סבר בערכין (כג) דאין שאלה בהקדש אם כן גם בהך דחלה אין שאלה ואיך שייך הואיל ואי בעי מתשיל עלה

והנה כת"ר יצא לחדש דהא דאין שאלה בהקדש הוא משום אמירה לגבוה כמסירה דמי ולכך בתרומה דלא שייך זה יש שאלה ועפי"ז רצה לישב דברי הרמב"ם דפסק דלא מהני חזרה בהקדש תוכ"ד דדעתו משום דאמיל"ג כמסירה דמי ולכך בהך דלא מהני שאלה לא מהני חזרה והא דמהני שאלה בהקדש הוא רק אם אמר הרי עלי דשואל על אמירתו הרי עלי ממילא הבהמה שהקדיש אינו הקדש דהרי לא הקדיש רק משום אמירתו הרי עלי עכ"ד בזה

הנה הקושיא ראויה למי שאמרה אבל תירוצו לענ"ד אינו שהרי מבואר בנזיר (דף ט) דב"ש דסברי דאין שאלה בהקדש סברי דאין שאלה בנזירות ובנזירות הרי בודאי לא שייך כלל הסברא דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ואיזה קנין שייך שם אם כן ברור דאין זו הסברא שאין שאלה בהקדש משום הך דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי

אמנם לענ"ד הסברא פשוטה דהנה יסוד דין השאלה אף שעוקר מעיקרו הרי חידוש התורה הוא ולא דפירוש השאלה הוא שהוא טעות מעיקרא וכה"ג לא נדר זה אינו דאם כן לא היו צריכים להך דהתרת חכם ובלא התרה הנדר בתוקפו עיין שבת (מו) ועיין חגיגה (יוד) דיליף לה מקרא דלא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו אם כן חזינן דרק חידוש הוא שהאחרים מוחלין אלא דמוחלין אף על מעיקרו משום דהרי יסוד השאלה היא משום דכה"ג לא נדר וע"ז הוא דאחרים מוחלין לו אם כן מוחלין לו כאילו לא נדר אבל לא שאין כאן חלות גדר ולפי יסוד סברא זו נראה פשוט דיסוד מחלוקת ב"ש וב"ה אם יש שאלה בהקדש ש הוא משום דב"ה סברי דכמו דחזינן גבי נדר שנעשה על ידי דבורו שהתורה חידשה שמה שנעשה על ידי דבורו הוא נעקר וניתר על ידי התרת חכם כן הקדש כיון שיסוד חלותו של ההקדש נעשה ונתפס על ידי דבורו על דבור זה מועיל התרת חכם וב"ש סברי דבהקדש אין שאלה דכיון דהקדש הוא חלות על החפץ אין בה שאלה ונהי דההקדש נתפס על ידי דבורו אבל הרי לא אמרה תורה רק דבורו אחרים מוחלין אבל לא תפיסה שנתפס החפץ בקדושה ולכך קאמר בגמרא דלב"ש דאין שאלה בהקדש הוא הדין דאין שאלה בנזירות והיינו דנזירות גם כן לבד ממה שהנזיר אסור ביין משום קבלתו לבד זה הרי מונח קדושה בגוף הנזיר וכלשון התורה קדוש יהיה גדל פרע וכמו שכתב הרמב"ם בה' נזירות פ"ד הט"ז דמה"ט נזיר שנטמא מגלח שנתבטל ממנו עשה.