חלקו של יוסף (ש"ס) לט

בענין חבורי אוכלין (שייך לסימן ב'

) סימן ד

כתב הרמב"ם פי"א מהלכות אבות הטומאה ה"ו חיבורי אוכלין על ידי משקין הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלין הדבר ספק אם חשובין כגוף אחד למנות בהן ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגע בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני כתב הראב"ד והדבר ספק א"א אינו כן אלא כבר פשטוה בזבחים שאין מונין בו ראשון ושני עכ"ל

ולענ"ד דהרמב"ם והראב"ד אזלי בזה לטעמייהו והוא הנה בגמ' דזבחים (ק"ה) מבואר בעא מיניה ר' זירא מרבי אמי בר חייא ואמרי לה מרבי אבין בר כהנא הא דתנן חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני אלא כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני וכל היכא דלא מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני והנה רש"י פירש חיבורי אוכלין על ידי משקין חצי זית נבילה מכאן וחצי זית נבילה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן החצאין האלה ואין חיבור לטומאה חמורה לטמא אדם וכלים וטעמא לא ידענא עכ"ל ובדברי הרמב"ם בהעתקת הגמ' גם כן קשה טובא שהרי בגמ' הוא שאלה אם מונין בו ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני והוא העתיק שהדבר ספק אם חשובים כגוף אחד למנות בו ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בי הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני הנה נקט בין בצד הא' בין בצד הב' של הספק ד דמונין בו ראשון ושני והרי בגמ' איבעיא להו זה אם מונין ראשון ושני וכבר ראיתי בזה שכבר תמה כן בספר קרית ספר להמבי"ט

ונלע"ד דדברי הרמב"ם מתפרשים בגדר זה דהנה מה דקאמר שהוא חיבור לטומאה קלה ולא לטומאה חמורה שכתב רש"י שלא ידע הטעם נלע"ד דהרמב"ם מפרש כן דהנה קיי"ל דסופו לטמא טומאה חמורה מחמת עצמה כמו נבילת עוף אין צריך הכשר שרץ ולא הכשר מים לפי"ז באמת כל נבילה שמטמא בעצמה הך דטומאה חמורה בלא בית הבליעה ודאי הוא דשייך בה הך דסופה לטמא טומאה חמורה ואין צריכה הכשר שרץ ולא הכשר מים באופן שהיא בעצמה אינה יכולה לטמא משום שרץ ובכריתות (דף כ"א) מבואר דבאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דהאי והאי כביצה הדין שהנבילה אין צריך הכשר כיון דאילו מצרף ליה כזית לא בעי הכשר ונלע"ד דהכונה פשוטה דהנה כאן (דף ק"ה) אמרינן דבסופו ליטמא טומאה חמורה רק שחסר קריבה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ומטמאין הם טומאה קלה משום שסופה לטמא טומאה חמורה לפי"ז זה הפחות מכזית על ידי קריבה לעוד פחות מכזית הרי יטמא ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ונקרא סופו ליטמא טומאה חמורה לזה הדין שלהצטרף לאוכל אין צריך הכשר משום סופו לטמא טומאה חמורה

והנה הך דסופו ליטמא טומאה חמורה אין נותן רק דינים של אוכל שנגע בו שרץ כיון שהוא עצמו הוא אוכל רק דאין צריך הכשר כמי שנגע בו באוכל שרץ לפי"ז הרי מבואר היטב דחיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה חיבורי אוכלין על ידי משקין והיינו משום דזו המשקה כיון שנגע בה חצי זית נבילה מצד זה וחצי זית נבילה מצד זה הנה זו המשקה הרי נטמאה שבה נקרא שנגע כזית ואם כן כיון שהמשקה טמא שוב אי אפשר שתהיה חציצה בין זה החצי זית להחצי השני דהרי כיון שהוא בעצמו יש לו גם כן טומאה קלה של ראשון לטומאה אם כן הרי משקה זו שיש לה טומאה זו היא מחברת לחצי זית זה עם החצי זית האחר והם שניהם הרי הם מצטרפים לטומאה קלה וכל חצי זית בפני עצמו הרי יש לו טומאה קלה משום הך דסופה לטמא