חלקו של יוסף (ש"ס) לד

במנחות דאף אם נאבד הך דאכילה מ"מ הורצה משום הקומץ אם כן אינו כנאבד בשר ואמורים ושוב כיון שזריקתו הורצה וזריקה הרי מועלת ליוצא שוב מפקיע ממעילה ולא דמי לנאבד הבשר דשם הרי מיירי דנאבד גם אימורים וא"כ אין הזריקה כלל זריקה ואינה מועלת להיוצא כיון דהוי כנאבד שאין מועיל זריקה לא כן במנחה וכן גבי טומאה פסק רבינו דאם נטמא במנחה מועיל הקטרת קומץ לכך מפקיע מן המעילה וביותר דנטמא לפני זריקה הרי אף בבשר פסק שאין מעילה

ומש"כ רבינו בנפסלו השירים או חסרו דהוי ספק אם יצא ממעילה הנה נפסל או חסר שם השאלה אם זריקה מועלת לה כמו ליוצא משו"ה הוי ספק של מעילה אבל יוצא דשם ודאי מועיל זריקה שפיר פסק רבינו שאין בה מעילה מטעם ודאי וברור

ובזה הדרך ארוח לן לישב מה שהקשה הגרע"א והניח בצע"ג בגליון משניות לזבחים (אות צט) על מה שמבואר במשנה דזבחים (דף קו) דריה"ג סובר דשחט בחוץ ומעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו וע"ז הקשה דמה דמיון הוא לשוחט בפנים ומעלה בחוץ הרי מבואר במשנה (דף קט) דשוחט דבר ומעלה בחוץ אם פסולו בקדש הוא חייב משום שהעלה בחוץ משום דאם עלו לא ירדו ואם אין פסולו בקדש פטור אם כן גם לענין שחיטה יש לחלק דשחט בחוץ דלא היה פסולו בקדש שפיר פטור על העלאה כיון שאף בפנים אם עלו ירדו משא"כ שוחט בפנים והעלה בחוץ דפסול משום יוצא הרי יוצא אם עלה לא ירד משו"ה חייב משום העלאת חוץ ובגמרא (דף קה) באמת השיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו אבל קשה טובא סברת רבנן אטו פליגי על משנה זו דאם פסולו בקדש חייב משום הך דחוץ ואם אין פסולו בקדש פטור משום חוץ

ונלענ"ד דסברת רבנן כן הוא דהנה מבואר (דף פד) דר"י אומר דנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד וביארנו בזה במקו"א (עיין סימן ) בטעם ר"י משום דהרי דם פסול אם עלה ירד וכיון שכן כאן הדם פסול וחסר זריקה ובחסר זריקה הרי אף בבמה פסול משום אם אין דם אין בשר ולכך תרד הבשר מפני חסרון הדם והא דלפני זריקה אם עלה לא ירד הוא מפני שיש דם והוי כמו לן דם שלא היה היתר זריקה אעפי"כ לא ירד כיון שכל היום שהיו צריכים לזרוק היה דם לזרוק אבל נשפך דמה דלא היה שום עצה לזרוק שוב אם עלה ירד לפי"ז מבואר היטב טענת רבנן והוא דהרי ביארנו כאן שאם יצא בשרה כולה הטעם דאין זריקה מועלת מפני אם אין בשר אין דם לפי"ז טענת רבנן הוא דיצא כולה הרי אין זורקין הדם מפני אין דם אין בשר וכיון שאי אפשר לזרוק הדם הוי ממש כמו נשפך הדם שאם עלה ירד והא דיוצא אם עלה לא ירד הוא רק אם יצא מקצת לא אם יצא כולה ואעפי"כ הדין שחייב משום העלאת חוץ הרי דיש לחייב משום העלאת חוץ אף בכה"ג שפסול הוא וגם שאם עלה ירד

והא דהשיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו הוא משום דכיון שבעצם הקדש מקבל ליוצא רק שחסר דם לכך חייב משום חוץ כמו ביוצא דדם של שחוטי חוץ שהרי חייב על זריקה ג"כ משום חוץ אם כן לא איכפת לן מה שעתה אם עלה לא מהני וירד כיון דהירידה הוא משום הך דחסרון דם לא משום פסול הגוף מה שאין כן נשחט בחוץ הרי החסרון הוא משום דנשחט בפסול ואף אם עלה ירד משום עצם פסולו שוב אין חייב משום חוץ

, ובזה ארוח לנו גם כן מה שצריך להבין בגמרא (דף ק"ח) מאי בינייהו אמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו ועיין בתוס' שנדחקו בזה הרבה חדא דרבי ור"א בר"ש סברי כר"ש פ' המזבח מקדש (פד) דנשחטה בלילה אם עלה לא ירד אבל לר"י דשחט בלילה תרד אין חייבים משום חוץ ואפילו לרבנן כדמוכח בפרקין (קיא) דשוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב הרי דשחט בחוץ והעלה בחוץ חייב אעפי"כ שוחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור עוד הקשו לר"י דיצא דמה אם עלה ירד הרי זרק מקצת דמים בחוץ חייב אע"ג דאין קדש מקבלו וכן הקשו לריה"ג בקומץ איך חייב בחוץ הרי סובר דקומץ אם עלה ירד (שם פג) אם כן איך חייב בחוץ

ונלע"ד מה דהנה לפי מה שבארתי כאן הנה כולם סוברים כר"י דנשפך דמה ירד והנה צריך להבין בטעם הך דרבי דשוחט בחוץ