חלקו של יוסף (ש"ס) לב

סימן

ג'

בענין זריקה מועלת ליוצא

(שייך קצת לענין הקודם

) הנה שיטת הרמב"ם הוא בפ"ג מה' מעילה דכל קרבן שנפסל מן התורה פקע ממנו החיוב מעילה רק מדרבנן יש בו מעילה וטעמו משום דהוי כמוקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דבר תורה ויש להקשות לשיטת הרמב"ם בהך דאמר במעילה (ו) במשנה דבשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים סובר ר"ע דאין מועלין בו ותיקשה הרי מדאורייתא אף לפני זריקה אין מועלין שהוא קדשים שמתו דיצא ממעילה ד"ת ומדרבנן אף אחר זריקה יש מעילה שהרי זריקה מועלת ליוצא רק לענין לשורפו אם כן לא היה לו שעת היתר לכהנים ויש בו מעילה מדרבנן וכן פסק הרמב"ם מפורש פ"ג מה' מעילה דבשר שיצא לפני זריקה יש בה מדרבנן מעילה ואיך משכח"ל להרמב"ם הדין דזריקת יוצא יפקיע ממעילה

ונלע"ד לבאר שיטת הרמב"ם כן דהנה מבואר במשנה דמעילה (ו) דעל יוצא חייבים משום פיגול נותר וטמא לר"ע דזריקה מועלת ליוצא ויש לדקדק דהרי טמא אין חייבין רק על הניתר לטהורים כמבואר במנחות (כ"ה) אם כן איך חייבין על יוצא לפני זריקה משום טמא הרי אין ניתר לטהורים גם איך חייבים משום נותר הרי אף על נותר אין חייבים רק אם ראוי או לגבוה או להדיוט אם כן איך חייבים על יוצא משום נותר עיין בזה בכריתות (יד) ורמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין וצ"ע

והנלע"ד בגדר הדברים דהנה מבואר במנחות (מו) דשתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך מה נפשך אילאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשריפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה כו' רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט אמר ליה אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יוהכ"פ עכלה"ג הנה אנו רואים דיש דין קרבן שנאכל ורש בקרבן זה גופו דין שבא לשריפה לפי"ז מבואר דגדר יוצא גם כן הוא בגדר זה דכיון דלאכילה נאסר משום ובשר בשדה טריפה יש דין שפסול הבשר לאכילה אבל יש גדר חדש שהזריקה מועלת ליוצא והיינו שהוא מועיל לשריפה שדין הוא שהשריפה היא הקרבתה של הקרבן וממש כמו פר ושעיר של יוהכ"פ ולאו מדין שריפת פסולים אתו עלה רק דין מיוחד של שריפה יש בה ועלה קאי הזריקה וזהו הך דזריקה מועלת ליוצא

ולפי"ז מבואר היטב כל גדרי יוצא והוא דודאי בלא היה לו שעת היתר לכהנים מפני שנפסל שפיר דין הוא שיש בה מעילה דרבנן שהרי לא היה כלל זריקה עליה וכיון שלא היה עליה זריקה אם כן אף דהוי קדשים שמתו דפקע מעילה ממנה מ"מ גזרו בה רבנן מעילה כמו כל קדשים שמתו אבל בהך דיוצא דשם הרי היתה זריקה והזריקה נתנה דינים רק שנתנה דינים של שריפה אם כן הרי אחר זריקה הוא ואחר זריקה אין בה מעילה ומה שצריך שריפה אין נותן דין מעילה דרק פרים הנשרפים יש מעילה עד אחר שריפה משום דשם הרי לכתחילה היתה המצוה שישרפו אותן אבל כאן לכתחילה היתה המצוה שיאכלו רק משום יוצא נתנה הזריקה דין של שריפה אם כן אין עיקר מצותו כן משו"ה אין מעילה משום הדין זריקה של שריפה וכיון שהיתה זריקה שוב הזריקה מפקיעה