חלקו של יוסף (ש"ס) כו

(כו) דאפי' היא בפנים ורגלה בחוץ פסול משום והביאום לפני ד' עד שיהיה כולה לפני ד' ושם אין כלל משום שחוטי חוץ אעפי"כ הדין הוא שצריך להיות כולה בפנים בעת שחיטה ותיקשה טובא מדכהן לא בעיא פנים נמי לא בעיא ולמה הדין שצריך פנים ואף לפימש"כ תוס' דוהביאום הוא רק לכתחילה אבל הרי לכתחילה צריך להביאום ותיקשה למה צריך לכתחילה הך דוהביאום הרי לא בעי כהן ואף פנים לא תיבעי וביותר דתיקשה אף לר' יוחנן הרי הוא אומר דבללה חוץ לחומת עזרה פסולה רק משום דצריך כלי אבל אם לא היה צריך כלי אז אף פנים לא היה צריך ושחיטה לכמה ראשונים אינה צריכה כלי ואיך שחיטה תהיה צריכה פנים וזה נכלל בקושית תוס'

ותירצו התוס' דעיקר פסול שחיטה בחוץ הוא משום קבלה פירוש שצריך לקבל הדם וכיון שהוא בחוץ הרי נפסל הדם ולכך לכתחילה צריך הבאה כולה משום דם וסובר תוס' שדם אף של קדשים קלים נפסל ביוצא כמש"כ תוס' בזבחים (כו) משום דדם אין סופו לצאת אם כן לא שייך הך דסופו לצאת ונפסל ביוצא ולכך לכתחילה צריך שיביא כלו כדי שיקבל כל הדם ודיעבד דין הוא שאם לא הביא כולו כשר שאף אם לא קיבל דם הרגל כשר אלא דאכתי קשה דהרי דם המובלע באברים לאו דם הוא אם כן לא נפסל ביוצא בקק"ל ולמה שם דין הוא שצריך שיהיה כולה בפנים אמנם צריך לומר כונה אחרת בדברי תוס' והוא דקבלה צריך שיהיה לכל הפר ולכך צורם אוזן בכור ואח"כ קיבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר שצריך שתהיה הלקיחה מן הפר לזה אם צרם אוזן ואח"כ קבל פסול שהקבלה הוא מכל הפר לכך צריך שתהיה הקבלה בשעה שהבהמה כולה בפנים משום דדין הוא שהקבלה נקרא מכל הפר ודין הוא בשחיטה שצריך להיות במקום הראוי לקבלה ולכך שחיטת דרום פסול דשם אין ראוי לקבלה וה"נ כאן לפי"ז יש ב' דינים בקבלה הא' שקבלה צריך להיות מבהמה שאינה בעל מום הב' שאף אם הקבלה אינה מבעל מום מ"מ אם חסר כולה בפנים אסור שוב לקבל מפני שדין הוא שהקבלה הוא מכל הפר וצריך להיות כלו בפנים בשעת קבלה שהיא מכל הפר ודין זה מתחלק והוא דצורם אוזן ואח"כ קבל פסולה משום דהוא בעל מום אבל רגלה בחוץ סוברים תוס' בזבחים (כו) דרק לכתחילה אין לשחוט אבל אם שחט כשר

אבל שיטת הרמב"ם פ"א מפסולי המוקדשין הי"ד פסק דאם שחטה והיתה כולה בפנים ורגלה בחוץ הזבח פסול שנאמר והביאום לד' עד שתהיה כולה בפנים וגבי קבלה כתב מפורש דאם רגלה בחוץ חותך ומקבל וכשר ואין צריך להחזיר הרגל ולכאורה לפימש"ב הרי עיקר ההבאה בשחיטה לפני ה' אף את הרגל הוא משום קבלה אם כן איך תהיה קבלה כשירה ושחיטה פסולה אם הרגל בחוץ וצריך לומר להרמב"ם דגדרו הוא כן דודאי ההבאה דשחיטה הוא משום קבלה רק דין הוא שכל שהביא פעם אחת שוב אין פוסל דרק דין והביאום מעכב בו ולפי"ז מבואר גדר דברי הרמב"ם דודאי ההבאה לפני ד' הוא השחיטה דקודם שחיטה הרי הוא יכול עדיין להחזיר ולהוציא וכיון דההבאה הוא השחיטה לזה כל שהביא שוב אי אפשר ליפסול אם אח"כ יצא לחוץ הרגל והנה דם הרגל שיצא נפסל ביוצא אם כן אי אפשר להחזיר הרגל ולקבל וגם עצם הרגל נפסל ביוצא אם כן אי אפשר לומר שמקבלין מהרגל גל רק לענין זה מהני הרגל אף שנפסל ביוצא לענין שלא נאמר שמקבל מבעל מום אבל ודאי זה אי אפשר לומר שמקבל מהרגל לכך אי אפשר לומר שיחזיר הרגל משום הך דין מצות והביאום לד' שיהא כולו בפנים שהרגל כבר נפסל ואין בה כלל דין והביאום מיהו פסול אינו משום חסרון והביאום דוהביאום המעכב הוא רק הבאה ראשונה אבל כל שהביא אף שאח"כ יצא א"א לפסול וכל שהיה שחיטה שפיר נקרא והביא וכ"ז הוא בקדשי קדשים

אבל קדשים קלים שיצא לחוץ קודם קבלה הרי לא נפסל הרגל וכיון שהרגל כשר יש דין והביאום אף שאי אפשר לפסול שכבר היה הבאה אבל עיקר הך דהבאה הרי הוא משום קבלה אם כן בעת קבלה ודאי צריך להיות כולה תו בפנים לכך כתב הרמב"ם דמחזיר רגלה קודם קבלה ואח"כ מקבל משום דין והביאום שמצוה שיהיה בפנים בעת קבלה אף שכבר הביא וברור.