חלקו של יוסף (ש"ס) כה

ונראה דהריטב"א סובר דודאי אין לנו לחדש כלי שרת מדעתינו אם כן רק בשחיטה ילפינן ממאכלת דצריך כלי שוב חידשה שם תורה כלי שרת ושם כלי שרת אף של עץ כשר אבל בהך דהגרלה אין כלל דין כלי שרת והך דקאמר כלי שרת דעץ לא עבדינן יפרש כמו שתירצו בזה תוס' ישינים דדמה לכלי שרת ויטעו שעושים כלי שרת דעץ משו"ה אין מקדישין נמצינו למידים דלהריטב"א סכין של שחיטה אף של עץ הוא כלי שרת ולהרמב"ם סכין של שחיטה אם של עץ הוא לא הוי כלי שרת ואם אינו של עץ הוא כלי שרת

ולפי"ד ריטב"א אף דסכין הוא כלי שרת מ"מ כיון שאינה גומרת קדושה שהרי כשר בזרים שוב קידוש כלי שרת זה אין מועיל ליפסל ביוצא לפי זה מבואר היטיב הך דבלילה חוץ לחומת עזרה דשפיר לא פסלה אף שהיה קידוש כלי שרת אם כן מבואר היטיב הך דבללה חוץ לחומת העזרה דלא פסל דהרי כיון דרק מהך דקמיצה ואילך מצות כהונה אם כן קידוש כלי שרת שקודם דין כהונה זה אינו מקדש ליפסל ביוצא

אבל שיטת הרמב"ם בדין קידוש כלי דמנחה הוא באופן אחר וז"ל פי"ג ממעשה הקרבנות ה"ה מנחת הסלת כיצד היתה נעשית מביא עשרון סלת או כמה עשרונות או כפי נדרו ושמן הראוי לה ומודד בעשרון של מקדש ונותן שמן בכלי ואח"כ נותן עליו את הסלת ואח"כ נותן שמן אחר על הסלת ובולל הסלת בו ואח"כ נותנה בכלי שרת וצק לתוכה שמן עכ"ל מבואר מזה דתחילה לא היה נותנה כלל בכלי שרת והיינו משום דסובר פשוט דהך דבללה חוץ לחומת עזרה היינו שלא הכניסה עדיין בעזרה דאל"ה היה נפסל ביוצא והרי אין כלי שרת מקדשין אלא בעזרה אם כן חסר כאן קידוש כלי שרת בע"כ דלא צריך כלל כלי שרת לבלילה והא דקאמר דצריך כלי היינו רק כלי צריך אבל לא כלי שרת

אבל יציקה אף דלאו עבודה היא וכשירה בזר מ"מ דין הוא שצריך להיות לאחר שנתקדש בכלי שרת וכמפורש בסוטה (יד) וכמש"כ דבינו כאן ולזה ביצא חוץ לחומת עזרה לא פליגי ר"י ור"ל דשם ודאי נפסל ביוצא כיון שהוא אחר קידוש כלי שרת והטעם דיציקה הוא אחר קידוש כלי שרת דיציקה צריך להיות בשעה שכבר נעשית מנחה ומשו"ה נפסל ביוצא וגדר יציקה הוא הידור המנחה וכמו דשם אמר ר"ש דמ"ח אין בה שמן כדי שלא יהא קרבנו מהודר

והנה התוס' הקשו דכיון דקידוש כלי שרת אין נותן דין יוצא אם כן מנחת חביתין דכ"ג ומנחת כהנים דלית בה דין קמיצה מאימת נפסל ביוצא ותירצו דשמא בהם מועיל קידוש כלי כדאמרינן שאין להם מתירין משיקדשו בכלי ולכאורה להריטב"א שהוא כלל דכל שכשר בזר אין נותן דינים שיפסל ביוצא אם כן כיון דרק מקמיצה ואילך הוא מצות כהונה וכאן הרי אין קמיצה ולא הוי מצות כהונה רק בהקטרה איך הוא נפסל ביוצא משעה שנתקדש בכלי הרי קידוש כלי שכשר בזר אי אפשר שתועיל לענין שיפסל ביוצא

ונראה דגם זה לק"מ דהנה הרמב"ם כתב פי"א מפסולי המוקדשין ה"ז הגישן או הניפן חוזר הכהן ומגיש או מוניף ואם לא הגיש ולא הניף הכהן כשירות שנאמר והביאה אל בני אהרן וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה למד על יציקה ובלילה שכשרה בזר והיינו דמתחלק דתנופה והגשה הוא בכהן ויליף לה מהך דוקמץ רק שאין מעכב אבל כהן מיהו צריך אם עושה אבל יציקה ובלילה דכתיב ויצק והביאה אחר היציקה צריך להיות הבאה שם אף לכתחילה זר יוצק ולא בעי כהן ועיין תוס' דף (ט) שנדחקו שם בהך דהגשה ותנופה דבעי כהונה וכאן אמר מקמיצה ואילך מצות כהונה והרמב"ם מישב פשוט דכאן מקמיצה ואילך כיון דמעכב העבודה פסול שלא בכהן אבל קודם קמיצה אף שהיא צריכה כהן אבל כאן דלא מעכב אף זר לא פסל דלא גרע מלא היה כלל לפי"ז מיושב שפיר לריטב"א דאף במנחת כהן ובחביתין שייך פסול יוצא אף קודם הקטרה משום דכהן מניף בכלי ואז הרי נתקדש לפסול ביוצא שהרי כהן מקדש מה שבכלי ונעשה קידוש כלי שרת ע"י כהן ונפסל ביוצא

ובסוגיא דמנחות ט' שם דקאמר ומדכהונה לא בעי פנים נמי לא בעיא הקשו תוס' ד"ה ומדכהונה ואם תאמר הרי שחיטה דלא בעיא כהונה ובעיא פנים דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ד' כדדרשינן פ' כל הפסולין זבחים (לב) דבעינן שיהא בן הבקר לפנים וי"ל דשא"ה משום קבלה א"נ שכך מיני דמים עכ"ל וכבר תמה הנתיבות בשם אביו הגאון זצוק"ל דמה קושיא משחיטה הרי שם הפסול הוא משום שחוטי חוץ לכך צריך במקדש אמנם נראה דקושית תוס' חזקה דהרי מבואר בזבחים