חלקו של יוסף (ש"ס) כד

ליפסל ביוצא לקמן (פז) עכ"ל ודחו מטעם זה פירש"י ולכאורה פלא על תוס' מה הקשו זה הרי מבואר בזבחים (פח) במשנה ואין מקדשין אלא בקדש היינו כלי שרת לא מקדשא רק בקדש היינו בעזרה אבל חוץ לעזרה לא מקדשא אם כן ריש לקיש דאמר דאם בללה חוץ לחומת עזרה כשירה בע"כ דלא נתקדשה בכלי שרת אם כן מה הקשו תוס' הרי נפסל ביוצא כיון שהיה קידוש כלי שרת הרי לא היה כלל קידוש כלי שרת דהיה חוץ לעזרה ולכך לא נפסל ביוצא ומה הקשו תוס' אמנם צריך לומר בדברי תוס' דהם מפרשים דכיון דקאמר בגמ' שם דצריך כלי האי כלי היינו כלי שרת כמש"כ תוס בכמה מקומות עיין מ"ל פי"ג ממעשה הקרבנות שהביא דברי תוס' חולין (לו) ועוד כמה מקומות אם כן בע"כ דהיה בפנים דאי לא"ה כלי שרת זה מה טיבו שחוץ לעזרה אין כלי שרת מקדש ואין דין כלי שרת ומה שכלי שרת צריך זה מכריח דהיה קידוש בפנים ומה שנחלקו ר' יוחנן ור"ל אם בללה חוץ לחומת עזרה פסולה פירושו הוא דהנתינה בכלי שרת היה בפנים רק לאחר נתינה בכלי שרת אח"כ הוציא לחוץ ובלל בזה נחלקו ר"י ור"ל דר"י אמר דפסולה ור"ל אמר דכשירה ע"ז הקשו תוס' קושיא עצומה דכיון דהיה נתויה בכלי שרת בפנים אם כן אם אח"כ הוציא לחוץ כבר נפסלה משום יוצא בלא בלילה ומטעם זה הוכיח תוס' דכלי שרת אין מקדשין ליפסל ביוצא

ובזה נסתר מה שיש לתרץ לכאורה לפימש"ב דפסול יוצא לדעת הרמב"ם לא הוי רק אם תחילה נכנס למחיצה וקלטיה מחיצה אבל לא קלטיה עדיין מחיצה לא שייך פסול יוצא אם כן גם בללה חוץ לחומת עזרה כיון דלא קלטיה עדיין מחיצות לא שייך פסול יוצא אמנם לפימש"ב ז"א דבע"כ תחילה הכניסו לעזרה כדי לקדשו אם כן שפיר קלטיה והיה נפסל משום יוצא

ויש לומר דרך אחר בישוב קושית תוס' דכיון דקידשה כלי שרת הא נפסל ביוצא והוא הנה מבואר ביומא (לט) דפריך על רבא דאמר קלפי של עץ היתה ושל חול דפריך אלא של חול נקדשה ומשני אם כן הוי ליה כלי שרת וכלי שרת דעץ לא עבדינן והקשו תוס' ישינים ד"ה א"כ וא"ת איך הוא כלי שרת והלא כלי שרת גמורין עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה דהגרלה לאו עבודה היא ואין יהיה כלי שרת עכ"ל ונראה באמת לישב קושית תוס' דהרי סכין של שחיטה גם כן כלי שרת אף דשחיטה לאו עבודה היא ואם כן איך יהיה כלי שרת עיין זבחים (מט) שהאריכו תוס' להוכיח דסכין כלי שרת הוא ובע"כ דפירוש עבודתן מחנכתן הוא במקום שתכלית הכלי שרת הוא לעבודה אז עבודתן מחנכתן אבל במקום שאין הכלי שרת מיוחד לעבודה רק לדבר שאינה עבודה אז זה הדבר הוא המחנך ופירוש עבודתן היינו מה שמיוחד לעבוד בו אם כן אף דהגרלה לאו עבודה היא מ"מ כיון שהקלפי מיוחד רק להגרלה שהוא לאו עבודה שפיר הגרלה הוא המחנך

ולפי"ז כמו דחזינן בסכין של שחיטה דלאו עבודה היא אם עושין של מתכת הרי הוא נעשה כלי שרת והסכין מקדש ליה ואם הוא של עץ אז אין סכין מקדש ליה משום דלאו כלי שרת הוא וכמש"כ הרמב"ם פ"ד ממעשה הקרבנות ה"ז שם דלכתחילה אין שוחטין אלא בסכין שהוא כלי שרת ואם שחט בכל דבר ששוחט בו את החולין אפי' בקרומית של קנה כשירין חזינן מזה דיש דין שאם עושין אותו בשל מתכת הוא כלי שרת אעפי"כ כשר בשל עץ אף שאינו כלי שרת ולא מעכב בו כלי שרת כן הדין הוא בהך דקלפי שאם עושין של מתכת הוא כלי שרת אעפי"כ אם הגריל בשארי דבר ובעצים שאינו כלי שרת כשר אלא דחילוק הוא בין הגרלה לשחיטה שחיטה דשחיטה לכתחילה צריכים כלי שרת כמו דילפינן ממאכלת בזבחים (צח) אבל כאן אף לכתחילה אין צריך כלי שרת וכמפורש דשל עץ היתה ולא קידשוה

איברא דסוגיא זו דיומא (לט) קשה מאד לסברת ריטב"א שהבאנו שכתב בחולין (ג) דאף דכלי שרת דעץ לא עבדינן מ"מ סכין של כלי שרת של שחיטה עושין אף לכתחילה של עץ משום דמהותה של קדושת כלי שרת דסכין אינה גומרת את זו הקדושה שכשר אפי' בזרים משו"ה עושין של עץ אם כן קשה טובא הסוגיא דיומא דשם קאמר נקדשה ומתרץ אם כן הוי ליה כלי שרת וכלי שרת דעץ לא עבדינן והרי כל היכא דלא עבדינן עבודה בכלי שרת אף של עץ כשר והרי הגרלה לאו עבודה היא לכך כשר אף של עץ וזה פלא.