חלקו של יוסף (ש"ס) כג

דנהי דסובר דלאו דם הוא כ"ז שייך בקדשים קלים דאם לאו דם הוא לא נפסל ביוצא משום דקדשים קלים לא שייך קלטיה מחיצות קודם זריקה אבל קדשי קדשים דקלטיה מחיצות אף קודם זריקה והוא פסול ביוצא אם כן אף אם דם אברים לאו דם הוא גם כן פסול ביוצא אם כן גבי קדשי קדשים אין צריך לטעם שמנונית רק גם משום דם ואילו הרמב"ם בזו ההלכה דחותך עד שמגיע לעצם דשם הרי מיירי בקדשי קדשים גם שם כתב משום שמנונית אמנם לענ"ד פשוט דדם לא שייך קלטיה עזרה רק אם הוא ראוי לזריקה ואז הוא דנפסל ביוצא והטעם דכיון דדם קדשים אין מועילין בהם אם כן אין בהם קדושה רק משום זריקה וכל שאין ראוי לזריקה אין בהם קדושה ורק ראוי לזריקה קלטיה עזרה ונלע"ד דמה דדם קדשים אין מעילה אף בדם אברים שפירש אין בהם מעילה וראיה לזה ממש"כ הרמב"ם פ"ב ממעילה הי"א כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בהם מבואר דכל דם השחיטה אף שהוא אינו דם הנפש ואף דהרי ילפינן מקרא דלכפר שרק לכפרה נתתיו ולא למעילה אם כן לא שייך זה בדם אברים שאינו לכפרה אין בה מעילה והטעם הוא לפימש"ב דאף דם האברים יש בו דין זריקה והנה שם יליף מעוד קרא דדם א"ב מעילה עיין מעילה (י"א) הוא לפני כפרה כלאחר כפרה שאין מעילה ולאחר כפרה אין מעילה משום נעשה מצותה והאי לאחר כפרה בע"כ דפירושו הוא לאחר כל הזריקות ולאו דוקא זריקה ראשונה המכפרת דאי עדיין יש עוד ג' זריקות עדיין לא נעשה מצותו ומועלין בה אם מטעם נעשה מצותה אתי עלה וכיון שכן בע"כ דנעשית מצותה הוא לאחר כל הזריקות ובשארי זריקות הרי גם שארי דמים כשירים וילפינן הוא לפני כל הזריקות כמו לאחר כל הזריקות אם כן כמו דלאחר זריקה דין הוא שכל הדם אף שאינו דם נפש א"ב מעילה ה"ה קודם זריקה כל הדם אין בו מעילה ולכך פסק הרמב"ם דכל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין

לפי"ז דאין בה מעילה אם כן הוא כקדשים קלים דלא שייך קלטיה עזרה רק משום זריקה וכיון דדם המובלע באברים לאו דם הוא לא קלטיה עדיין לענין זריקה והיתר זריקה הרי אין הדם צריך אם כן לא שייך חוץ למחיצה וגם אין בו כלל דין שנאכל רק בעזרה דזה דין רק בבשר ולא בדם: לכך שפיר הוצרך הרמב"ם גם בקדשי קדשים משום שמנונית דמשום דם לא שייך כאן כיון דדם מובלע לאו דם הוא לא קלטיה עדיין עזרה וא"ב דין מחיצה ולא נפסל

ולענין שהוצרך הרמב"ם שיחזיר את הרגל קודם קבלה נלע"ד דזה מתבאר על פי המבואר במנחות (דף ט') איתמר בללה חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשירה ר"ל אמר כשירה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לומד על יציקה ובלילה שכשירין בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשיתה בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא תניא כותיה דר' יוחנן בללה זר כשירה חוץ לחומת עזרה פסולה ונלע"ד לבאר כל סוגיא זו והנה תוס' ד"ה ר"י כתבו אע"ג דלא בלל כשירה בלל חוץ לחומת עזרה פסולה ולא דמי לההיא דזבחים פ' קדשי קדשים (סג) דתלינן טעמא מיצה דמה בכ"מ במזבח כשירה שאם הזה ולא מיצה כשירה דהתם בפנים והכא בחוץ והנה לעצם קושית תוס' נראה לחלק בשני פנים א' דשם גבי מיצוי הרי אף קודם מיצוי כבר נעשה הכשר הקרבן אם כן לאחר שהוכשר אי אפשר שיפסל וזהו דקאמר שאם לא מיצה כבר כשירה אם כן אי אפשר שיחזור ויפסל וכמפורש בזבחים (כט) סברא זו הב' י"ל וכן העירני חכם אחד דעיקר סברת ר' יוחנן דאם בלל חוץ לחומת עזרה פסולה הוא משום דכיון דקיי"ל דאף שאם לא בלל כשירה מ"מ בלילה דלא בעי אבל ראוי לבילה בעי וכמו שמבואר זה בכל הש"ס אם כן בבלילה חוץ לחומת עזרה בשעה שמביא את המנחה לעזרה כבר אינה ראויה לבלילה והדין הוא שצריך ראויה לבלילה ולר' יוחנן דהבלילה בפנים צריך להיות ראויה לבילה בשעה שמביא לפנים ור"ל סובר דפנים לא בעיא ונתקיים בה מצות בילה וראויה לבילה צריך בשעה שמפרישו למנחה והבן

ובהא דר"ל דאמר דאם בללה חוץ לחומת עזרה כשירה הקשו תוס' שם ד"ה ר"ל דהכא משמע דאע"ג דקדושה היא לא מיפסלא ביוצא ואפי' ר' יוחנן לא פליג אלא משום דעשית הבלילה בחוץ אבל משום יוצא לא כו' ובקונטרס פירש דמקדשין